(דודי שמחה, "בלי חיות איך אפשר לחיות")

אם לא לכתוב בעצמי,

אז לצטט מיד שלישית,

משהו שמישהי שאני לא מכירה

נתנה לי בשיחה נידחת על שולי העולם הוירטואלי

אפילו סלעים נשברים, אני אומרת לך,
ולא מחמת זקנה.
שנים רבות הם שוכבים כל גבם בחום ובקור,
שנים כה רבות,
כמעט ונוצר רושם של שלווה.
אין הם זזים ממקומם וכך נסתרים הבקיעים.
מעין גאוה.
שנים רבות עוברות עליהם בצפיה.
מי שעתיד לשבור אותם
עדיין לא בא.
ואז האזוב משגשג , האצות נרגשות והים מגיח וחוזר,
ודומה , הם ללא תנועה.
עד שיבוא כלב ים קטן להתחכך בין הסלעים
יבוא וילך.
ופתאום האבן פצועה.
אמרתי לך כשסלעים נשברים זה קורה בהפתעה
ומה גם אנשים.