אני מתלבטת.
היו לי יומיים נפלאים,
פגישה עם הרבה מאוד אנשים שאני אוהבת בבת-אחת,
שאחריה ישנתי לילה וגנבתי בוקר עם התלתלים.
עוד הספקתי לומר שלום לכמה שלא ראיתי מזה תקופה
וחזרתי עייפה אך רצוצה
ועם המון שמחה בלב
עדיין עליה.
לא בגלל שיש לי אהבה גדולה ולא ניתנת לכיבוי
אלא בגלל שבכל פעם שהזמנים שלנו פנויים ביחד
אני מרגישה את הלב שלי מתפנה גם הוא
כואב פחות ופועם יותר
שמח
המגעים הקטנים, שלא מצליחים להחליט אם לרפרף או לתבוע
ומעצם הפסיחה על שני הסעיפים גם החום המצחיק בבטן
זה שצריך להזהר ממנו
שלא יהפוך לאכזבה
לישון בלילה עם אדם יקר, ועוד יותר- להתעורר, זה טוב נורא.
ועכשיו המתעלמת מתחתנת
ואם לא אצא מהבית היום לראות אותם
אז לא אראה אותה יותר
אדם לא נשוי
ולא לבוא זה כאילו להתנער מהחיים שלה
בלי לומר במפורש אבל שתינו יודעות
והיו לי דברים כ"כ טובים ביומיים האחרונים
שאני לא רוצה לקלקל אותם בה.
המתעלמת
כבר לא טובה עבורי
ואני לא רוצה להודות בזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
