הגיע הזמן שאני אומר כמה מילים על הספרים שמקיפים את המיטה של אבא שלי

כל מיני "אנקדוטות וסיפורים לצמיחה אישית", "מבחר סיפורים למחנך",

והספר של מיכא"ל (מיצוי כישורים אישיים למצויינות.)

נכון שבפני עצמם אפשר למצוא בהם גם דברים טובים, אבל הריכוז הזה במקום ההוא...

ובכן.

אבא שלי הוא איש מאוד חברותי וקצת מבולבל,

מפוזר על פני הרבה מאוד דברים, שכנראה כבר שכח מה היו ולמטרת מה.  

מפחיד אותי לראות את זה.

(אנחנו קצת דומים.)

אמא'לה.

כל הבית הזה רוצה להיות כמו אמא.

("חזק ושקול שתמיד יודע הכל".)

אבל בסך הכל גם אמא "מסתדרת".

(כמה חבל. כמה עצוב.)

(כמה לא נוח קונספטואלית)

(החיים של ההורים שלי לא טובים, ועצוב לי עליהם קונספטואלית.

מפונקת אחת.)