השבועות האחרונים היו כמו השמש תחת זכוכית מגדלת,

אור מופז, מרוכז וחם ושוצף.

זהו כוחה של הזדהות, של השוויה.

האנרגיה שמתקבלת מהזכות לשים עצמך עין בעין עם אחר,

לשחרר את הסרחים העודפים של השוני.

הקשר הראשוני נוצר ואפילו

התחיל להתהדק.

עכשיו הגיעה המשימה המורכבת יותר,

(בעיקר עבורי, שכן הוא כבר עשה דברים כאלה בעבר),

של עמידה על ההבדלים, של גילוי מחדש של הקונטור,

של קו הגבול שמגדיר אותי בפני עצמי.

שלא ביחס.  

באופן אוקסימורוני מעט, את זה אני מקווה לגדל לעצמי בעזרתו.