השערוריה בבסיס חיל האוויר תופסת גם אותנו,

עם מאמצי ריגול של המפקדים ואנשי הקבע אחרי כל פעילות "בעייתית".

מזל שבשני הזוגות שהיו אצלנו אחד מבני הזוג כבר השתחרר, 

כי אחרת היתה מוטלת על המסכנים חובת הדיווח.

גם אני מנועה עכשיו מלחבק את יקירַי,

מגע שעוזר ותומך בימים אפרוריים ומתישים.

קשה לי לומר אם זה טוב או רע, משום שאמנם

יכול להיות שמדובר בדיוק בזמן הנכון

[יש לי ידיד שם שנהגתי לחבק אותו בתחילה,

ואחר כך הסתבר לי שזה דבר שהוא מחכה לו בשקיקה.

גרוע מכך, תגובתו הכה נלהבת מנידה איזה מיתר גם אצלי.

אנחנו הולכים חבוקים הרבה,

ומשתדלים לצחוק על המבטים שנשלחים בנו

כי אם נצחק, הרי שמץ האמת יאבד מעוקצו. 

יכולהיות שהפסקה יזומה מבחוץ

תרפא את הקוץ הזה במהרה]

אבל מאידך

[יכוללהיות שהמגע הזה רק יִיקר עוד יותר.]

בעבר קרה דבר דומה במסגרת הצבאית הנוקשה הקודמת

אשר לא אפשרה לפרק מתחים קטנים במגעים קטנים,

וגרמה למתח גדול (ומוכחש) שלא היה לו מוצא.