[א'] אתיקה, חברה ושיח

על התנצלויות של ילדים בגן:

אופי ההתנצלות, איך היא נשמעת ואילו תירוצים מתווספים אליה,

ועל איך תפקיד המבוגר כמגשר לרוב מפספס את המטרה ולא מיישב את הסכסוך,

שבסופו של דבר נפתר בהתנצלות חוזרת מאוחרת יותר.

בעיקר משנה לי: כשמיד בתיאור המקרה הראשון בהרצאה הראשונה שישבנו בה,

המרצה השתמש בצמד המילים "היתה יומולדת", ולא היה איש בקהל שקפץ ומחה.

על שנינות וטאקט כקטבים מנוגדים בעלי תפקידים מקבילים בשיחה:

שנינות- לומר את הדבר הנכון בזמן הנכון.

טאקט- לא לומר, אבל נכון ובזמן הנכון.

על התפקוד הנסתר כ"קהל", שהוא מילוי פעיל של תפקיד האזנה,

שמצריך טקט שעיקרו מאמץ אי הסגרת המאמץ. "הפרקטיקה של ההתחשבות".

(שתיקה פעילה + צנזור)

הטקט כפרקטיקה בונת אמון ארוך טווח, וכתנאי אצל המורה (לא התלמיד!) להצלחתו של תהליך חינוכי.

הבחור עם הגומה בסנטר, על הפרת כללים ושבירת אקסיומות בשיחה:

היה מענין וזורם מכדי לסכם. בקצרה: כל משפט מהווה יחידה שגוררת אחריה תגובה מקובלת כלשהי.

כך לדוגמה שאלה ממש דורשת אחריה תגובה של בקשת הבהרה או מענה.

ומה קורה כשהדובר השני לא עונה לדרישה המשתמעת מהמשפט של הדובר הראשון.

בעיקר משנה לי: שכל הדוגמאות שהוא נתן היו שיחות בין נשים, ושבשתיים מהמרכזיות שהיה בהן דיון,

הנשים עצמן מדברות (מתנצלות או מזכירות) במסגרת השיח גם על ההפרה שהן עצמן או זולתן מבצעות:

כלומר הפער כ"כ גדול שלא ניתן להחליק אותו מבלי להעלות אותו בשיחה.

תהיתי בשלב השאלות איך זה בשיחה בין גברים ואם גם הם עושים אבחנות כאלה,

ונעניתי ע"י הבחור עם הגומה בסנטר (מר גונן הכהן, בשבילי), שפשוט מקליטות השיחות היו ממין נקבה,

וששאלות מהסוג שלי הן אולי תקיעת חיצים וסימון המטרות מסביבם.

[נחיה ונראה. יום העיון הבא של האגודה הוא בנושא שפה ומגדר.]

ועוד אחת לגמרי לא מעניינת על סיקור חדשותי של ההתנתקות.

אילן, אגב, חשב לגמרי אחרת. אולי כדאי שהוא יספר על ההרצאונת הספציפית הזאת.

[ב'] מתקשרים, רבים ומשחקים ברשת: דפוסי כתיבה בעברית, בערבית ובאנגלית.

הרצאה של אילן גונן וכרמל וייסמן, 

האחד בלשן ישראלי והשניה עוסקת (בין היתר) בהיבטים התרבותיים של הבלוגיאדה,

מבוא ל"פקצית", שפת נוער דיגיטלית ישראלית (וסחתיין על הכתבה בוואינט, חבר'ה):

כתיב הפקצות עצמו (סימנים במקום אותיות, תחלופה לא אחידה שכנראה תכליתה "משחקיות") לא מעניין אותי.

תהרגו אותי, אבל אעדיף בכל רגע נתון להשתמש פשוט בממירון וגמרנו. אני מדלגת לחלק הבא.

בניגוד לנורמה התרבותית הישנה, שבה מדברים "ישראלית" וכותבים "עברית",

בני הנוער של ימינו, שדוגמה להם ניתן למצוא כאן בבלוגיאדה, כותבים את הדַבוּר.

והדבור של בנות 12-16 הוא דבור חמוד נורא.

כל העיצורים הקוליים שלהן, למשל, מופחתים. למשל "אפל סה" במקום "אבל זה".

כמו כן יש הוספה של תנועות "לצורך חמידות"

לדוגמה "שילי" במקום "שלי" (כולל הדגמה מתוקה להחריד של כרמל, שאני מצרה על כך שלא היתה לי מסרטה בהיכון),

שימוש בסופיות כמו "Xוּש" שמשרתות גם את החמידות וגם האחדה של כל המילים,

סיפוח של מילות קריאה ומילים קצרות לתוך המילה: "מַמצב" /"יָמפגרת"

ותוספת ויזואלית ורודה במיוחד של כל הדברים המושי-מושלמים-כאלה,

שמסתבר שקוראים להם "קוואי" ("חמוד ביפנית").

הפתעה א': מסתבר שיש שימוש גובר באות ע' כאהו"י נוספת, שכרמל קראה לה "ע' החמידות",

כפרעעע. (וגם, כמו שראיתי בכיתוב על מושב אוטובוס, יונית הייתה פעע.)

הפתעה ב': נראה שאני עוד נחשבת יחסית טהרנית, בהרצאה היו התייחסויות אך ורק לדברים ש"עדיין חריגים",

ובדוגמת הטקסט שלהם, שבה הדגישו את המילים שעברו שינוי כלשהו, לא הודגשה המילה "משוּ". כי הרי משו כבר השתרשה.

וגם כשציינתי בפני אילן שההוא מההרצאה הראשונה אמר "היתה יומולדת", הוא פטר אותי במשהו כמו "פפפ, זה כ"כ ישן". 

שימח אותי: ההגדרה של אילן לגבי תופעה בחדירת מילה לשפה: "און כלאיים"- ככל שלמילה יש מספר מקורות רב יותר, כך חדירתה לשפה קלה יותר.

(לדוגמה ה"מושי" יכולה להיות קיצור של "מושלם" אבל גם "הלו" ביפנית מתוך איזו פרסומת שרצה כאן מתישהו. מושי מושי.)

וקריצה: המושב לא סתם היה צעיר יותר. אמנם אנשי האקדמיה הרלונטיים היו אחרים,

אבל גם הקהל מנה את אמא של אילן + החבר+ עוד שני (?) חברים נוספים. איזה אומץ.

ההרצאה שאחרי זה, על כתיבה של צעירים ערבים ברשת.

ההרצאה ניתנה א. באנגלית ב. על שפה שאני לא דוברת או קוראת,

ולכן התרכזתי בעיקר בהבדלים בין מה שהבחורה הצעירה אמרה לבין ההרצאה שנתנו אילן וכרמל.

באופן כללי גם בערבית יש החלפה של עיצורים בכל מיני סימנים,

אבל זה נובע כנראה בעיקר מכך שהכתיב הערבי הוא לא תמיד בנמצא על המקלדת.

מגניב למשל שהצעירים הערבים משתמשים גם במקלדת העברית וגם במקלדת הלטינית כדי לתחלף את האותיות שלהם,

כך שיש המון וריאציות.

בנוסף נראה (לי לפחות) שהתעתיק הערבי ברשת מתבסס הרבה יותר על הכתיב המקורי מאשר על הפונולוגיה של המילים,

כך למשל יש שימוש בa עבור האות-עיצור "א" בערבית, גם של "אִסמע" וגם של "אֻכתב".

והרצאה נוספת שניתנה באותו מעמד, הרצאת וידאו לגבי מקרה של ריב-רשת ("התלהמות") באיזה פורום של ישראלים בחו"ל.

האספקט החברתי מעניין, המקרה עצמו די משמים למי שמסתובב באופן שוטף בפורומים. לשיקולכם ועיונכם.

היה נחמד שדברי הפתיחה והסיום ניתנו ע"י המרצה בעברית.

[ג'] השפה המדוברת מהיבטים שונים

חזרות, הפרעות וחפיפה בשיח היומיומי.

אשה צעירה שהקריאה מדף. כל מה שהצלחתי להבין היה שאנשים חוזרים על דבריהם בעקבות קטיעות או רעשי רקע,

בדרך כלל באותה תבנית דיבור בדיוק שהשתמשו בה בפעם הראשונה, ואת אותו חלק שכנראה לא נשמע עקב ההפרעה. 

(מאוד יכול להיות שהסיכום הזה מקורו בחוסר סבלנות גובר ולא בחוסר תוכן אמיתי של ההרצאה.)

סקרים כסמני שיח

איך השאלות של הסקרים בעיתונות יכולות להאיר את התמונה הציבורית על הנושאים שבשאלון.

מעניין, אבל מקרה המדגם היה יחסים עם מדינות ערב. אני פחות מדי פוליטית מכדי להתעצבן (או להשאר ערה).

מספרים סיפור, סגנונו מול סגנונה

על איך שאבות ואמהות מספרים סיפורים לילדיהם, הבנים או הבנות. 

בצירוף טבלאות סטטיסטיות לגבי מספר הפעמים בשימוש במבני משפט ובמילים החורגות מהמשלב הדיבורי.

היות והייתי רדומה מכדי להתעצבן על העובדה שבדיוק לפי הסטריאוטיפ-

גברים מספרים סיפורים במשפטים יותר מורכבים ועשירים, אשר כוללים פחות משפטי הבהרה והכוונה,

יצאתי באמצע והלכתי להרצאה של רוביק על שפת החיזור.

רוביק רוזנטל, שפת החיזור

הרבה יותר חי, נשמע, ער, ויש לו גם גומות.

על המונחים המשמשים בחיזור רומנטי, בעולם הפונקציונלי של הדייטים, ובשוק הבשר של הפיק-אפ.

אמנם ההתייחסות שלו לסלנג של הקהילה היתה קצת בעייתית,

אבל מצד שני אני מניחה שכל אחד שרואה מבט מבחוץ על הסלנג שלו יגלה צרימות.

חיבבתי את המונח אפ"ס שלפי רוביק משמש לתיאור ה"לא-יוצלח" של עולם הפיק אפ: average frustrated chump.

הפסקת קפה / ישיבת האגודה לחקר שפה וחברה

היה דו"ח כלכלי נחמד (העמותה מכניסה מדמי חבר ומוציאה על כנסים, בערך. יושבת הראש מתחזקת את האתר בעצמה)

אמרו שחוברת תקצירים זו הפקה יקרה בשל עריכה ובית דפוס, ושבמפגש הבא יידרש תקציר חופשי של X עמודים ע"י הדוברים, שיוצב באתר.

יושבת הראש, יהודית נאור, היא אחלה אישה. דיברה בכובד ראש, קיבלה יופי את ההצעה מהקהל להפוך לכתב עת מקוון ולחסוך הדפסה,

גלגלה את זה יפה בחזרה אל הקהל בבקשה של מתנדב לעשות את המהפך הזה... ודי.

פאנל- ילדי המסכּים

היה שווה.

אבירמה גולן דיברה יפה. ועוד כל מיני פרופסורים שירדו על הילדים הקטנים שיושבים כל היום מול המחשב,

אמרו את המשפט המקומם "אינטראקציה חברתית של ממש, face to face" (כי מה אני עושה כאן? עז?)

הזכירו את העובדה שיכולהיות שבשל מהירות הריצה העכשווית הבדלי דור הם כעת "הבדלי חצי דור"

ואמרו יפה שהעברית הנוכחת בשיח כיום היא לא תמיד מספיקה, ופליק-פלאק אל האנגלית הוא לא יותר מאשר

"מעבר משפה לא-זרה אחת לאחרת".

כמה מילים חריפות כלפי משרד החינוך והארכאיות של מערכת החינוך הנוכחית,

וכמה הגזמות לגבי עילגות שמולידה חוסר הומניות.

הפתעה נפלאה שנוספה מאוחר: אבירמה גולן תרגמה את ספרוני ד"ר סוס!

הצטרפו בפעם הבאה- לא באמת צריך לשלם חברות!