לקח לי המון זמן למצוא את הסיסמה בקצה התלוש שתתן לי הנחה על מנוי לגלילאו.

לא שעממו אותי, הגלילאואים של ימי נוער שוחר מדע הרחוקים, ולכן אפתח בהם כמתאבן לרכישות המשכורת הכפולה והמכופלת שלי.

לקח לי הרבה זמן וזה היה לפני ארוחת הצהריים, ואני נעשיתי עצבנית מרעב בצד הזה של הבית,

בעוד שאבא שלי היה עצבני מרעב בצד השני. מתכון בטוח לצרות. 

שאלתי אם אני יכולה לקרוא ליד השולחן. אמא אמרה כן אבל (והצביעה לי לשאול גם את אבא)

אבל לא ענה ואני ספרתי אחורה עד חמש ואז הכרזתי "שתיקה פירושה הסכמה" ופתחתי את הספר.

אבא הגיב:

"מה, אני הרי הסכמתי,

מה, לא שמעת שעשיתי עם הראש?"

גחגחנו, וזה הסתיים בלי ריב ובמטבע לשון נחמד.