בדיזנגוף ראיתי דמות בשיער ארוך עם תלתלים גדולים פתוחים, כובע מרושל וזקן קטן.

(אני יודעת שאמרתי את זה קודם, לפני, אבל כשאהיה גדולה אתחתן עם אישה עם זקן.)

בדיוק סיימתי את שקית הערמונים כשהוא הגיע אל הפיצה מול הנסיך הקטן.

נעול בנעליים, שהרי הגיע החורף, וחגור במצלמתו ובחיוך.

הלכנו לפיצה, ולמוכר הקבוע אמרתי: מה שהוא יזמין, רק שיהיה שרוף

(כי הפיצה בפיצה תמיד יוצאת בצקית מדי אם לא אומרים שרוף)

ישבנו מסביב לשולחן עגול עם הכסאות מופנים לאותו כיוון,

קרוב מספיק להיות קרובים.

מכיוון שהוא הזמין, גם הקדים אותי עם התשלום

ועל הסרט אמר: אשלם בכרטיס אשראי, וכמו לא שם לב שאני מתרעמת.

למזלי התחפושת גרמה לבחורות בדלפק לבקשני להציג חוגר,

והנחת החיילים (המשמעותית!) היא "במזומן בלבד , בבבקשה"

והוא הוציא כבר את המזומן על הפיצה,

כך שיצא שניצחתי אותו בשקל.

הבנות בדלפק צחקו כשראו איך הוכרע ביד המזל הריב הטיפוסי.

בסרט זו אולי הפעם הראשונה שמישהו התלונן

על הידית שחוצצת בין המושבים

עדיין ערוץ התקשורת המככב

הוא אותו ערוץ שללא מילים

אחרי הסרט הוא חיפש מקום לשבת בו,

לסחוט עוד קצת קרבה מהמפגש הזה,

שואל אם אני הולכת לאן שאני הולכת כי אני רואה את השלט "קקאו",

ואם לשם אני רוצה, ואני מנידה בראשי.

[שותקת את: אני הולכת לשם כי אני סתם הולכת רגל ברגל אתך,

ואם הבחירה היתה בידי כבר היינו בדרך אליך הביתה.]

בכל זאת יצאנו למקום קטן על הרחוב,

שתינו משהו חמים וקצת אלכוהולי,

והיינו זוג גועלי שלא יודע את הגבולות בציבור.

קח אותי אתך? ניסיתי והוא הבין

על מדים לא צריך מי יודע מה בגדים למחר.

הלילה מצא אותנו בקרבה.

הוא היה לי יפה ונוגהַּ, וחשבתי את קרן שמש מאוחרת:

"את קרובה הערב, את כל כך מוּכרת לי"

הוא אמר את כשאתה קם בבוקר:

"מה אתה נותן לה להרגיש בלילה? חבל שהיא איננה פה איתי."

את יודעת שאני אוהב אותך, נכון? הוא אומר בלילה מאוחר,

ובמקום לענות לו, אני לא עונה, אפילו ש.

מתחשק לי להכין ולשלוח כרטיס תודה

כאילו היתה זו מסיבת יום הולדת של גברות אנגליות טובות.

תודה על ערב נהדר,

אתה הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיים.

"שרמוטה" לא באמת מכסה את זה,

יותר "שבה לזירת הפשע".