זה בגלל הספר שקראתי. הוא מצא חן בעיני יותר משהודיתי בתחילה,

ודברים שקראתי שם חוזרים לאסוציאציות שלי. 

אליס נופלת לחור ההוא של השפן הלבן,

ומה קורה לה אז? היא נופלת ונופלת, ואז חושבת

אם תיפול עד שתצא בצד השני, היכן שאנשים תלויים על ראשם.

מה באמת היה קורה, לו המנהרה היתה חודרת את כדור הארץ כולו?

(אם נתעלם מהחום ומהחיכוך, כמו שאנחנו, יצורים אורבניים שכמותנו, עושים בינכֹה)

ע"פ הפיזיקה הניוטונית, ובואו נגיד שמרכז כדור הארץ הוא נקודת המשיכה של הכוכב,

אז עד המרכז היא נמשכת לכיוון שהיא חשבה עליו עד כה כ"למטה",

והמשיכה הזאת מגדילה את מהירותה כלפי מטה, לכן במרכז כדור הארץ,

זו הנקודה שהמהירות שלה "כלפי מטה" היא הכי גדולה.

ואז כמובן היא עוברת בטיל את מרכז כדור הארץ וממשיכה כלפי מטה.

רק מה, שהליבה מעליה עכשיו. ואז מה שקורה שהיא בעצם מתחילה להמשך למעלה,

ולמרות שהיא נעה כלפי מטה, המהירות שלה מואטת בהשפעת המשיכה כלפי מעלה.

מתי היא תיעצר? אם אין חיכוך- על פני כדור הארץ בצד השני.

שם גם המשיכה של הליבה כלפי מעלה תהיה הכי גבוהה ממה שהיא ראתה עד עכשיו.

ומכיוון שהמהירות שלה אפס ומשהו מושך אותה לכיוון הליבה,

ואין שום אדמה מוצקה מתחתיה(/מעליה) שתמנע את זה  

ובכן, אין לה ברירה כגוף ניוטוני אלא להתחיל לנוע לכיוון המשיכה.

וכך הלוך ושוב.

ככה גם אנחנו,

ולא רק במטוטלת העצמית שלנו אלא גם בקריאה זה לזו,

או לפחות ככה אני מרגישה עכשיו.

בתנודה אינסופית. 

למדתי עוד משהו על השפעות של תנודות על חומר.

אני מקווה להספיק גם את ההרצאה הזאת לפני תום סוף השבוע.