והנה כבר מתחילים למלא את הריק בסיפורים.

בכל פעם שהמכונף נעלם מחיי,

אני בוחרת איזה פריט שמייצג אותו בעיני,

ופתאום מאוד מאוד מתחשק לי כזה. 

בפעם הראשונה זה היה ספר.

"הדרור" של מרי דוריה ראסל.

שמחתי נורא כשראיתי אותו על האצטבה שלו,

כי זה היה אחד האהובים עלי מהספריה,

אחד הבודדים שכשסיימתי לקרוא אותו פתחתי בעמוד הראשון כדי לקרוא שוב.

בראש שלי מיד היה לי גם הספר. כי שלו בבחינת "שלנו", שזה גם, בין היתר, "שלי".

ונגמר השותף (במלעיל), והספר נשאר על המדף שלו ואני הלכתי

עד שנזכרתי שבעצם, רציתי אותו.

הלכתי לחנות הספרים הקרובה למקום מגורי ושאלתי- לא היה.

אזל גם בהוצאה ובסטימצקי, ולא היה בחנויות המשומשים המוכרות,

אבל היו שני עותקים באיזה סניף של צומת ספרים.

באשקלון.

צלצלתי ושאלתי, אבל האנשים מהחנות לא רצו לשלוח בדואר.

אז עשיתי מזה יום טיול.

לצומת ספרים של אשקלון, ולבקר חברים שגרים פחות או יותר בסביבה,

ואפשר, בסך הכל, לישון אצל קרוב המשפחה הזקן מאותו יישוב.

אני לא זוכרת איך בדיק התגלגלו העניינים, אבל יצא בסוף

שגם יצאתי עם ספר, וגם הלכנו לאכול ארוחת ערב עם חברים של החברים,

ואז הסתבר שאת החברה של החברים אני מכירה וירטואלית מאיזה מקום אחר על הרשת,

ולא רק זה, הלמות הלב התגלתה כחברה משותפת והצטרפה לארוחת הערב

ולקחה אותי אחר כך לישון במקום שלה, אף הוא ביישוב לא ברור אי שם בדרום.

זה היה אז.

הפעם זו מצלמה,

ואני לא רוצה בדיוק כמו שלו, כי היא עצומה בגדלה,

אבל יש כמה דברים שאני רוצה שמצלמה מהסוג שלי לא תתן לי אף פעם,

ועיניים גדולות, ונפרדנו שוב וזה סיפק לי תירוץ לרצות.

התחלתי לחפש בחנויות על הרשת ובמקביל בפורומים של יד שניה.

והנה התפרסמה מודעת מכירה, סט טוב במחיר טוב,

ואם אוכל לבוא לבצע את הקניה.

באשקלון.

(יש הסעה מהבסיס לאשקלון,

אז הפעם זה היה רק ערב טיול,

ובהתראה קצרה מכדי לקבוע עם חברים.)

מעניין אם תהיה לי אי פעם

עוד פגישה עם ת"מ אשקלון.