[נחשו מי כתב הכל ולא העתיק בשום שלב, ובאמצע לחץ backspace שלא מתוך חלון העריכה ואיבד הכל?]

סוף סוף הכל [1] במקומו מונח, ואפשר לספר על מעללי פורים.

אז מה עשיתי בפורים? דבר ראשון יצאתי לצלם ילדים מחופשים. תמונות לא תראו כאן, כי זה לא חוקי אלא בהסכמה מפורשת של ההורים, אבל ההורים של הילדה הזאת הסכימו. ואם מישהו מכם מזהה אותה ויכול לחזור עם הסיפור למה להורים שלה אין את התמונה הזאת, יקבל אותה בגדול למייל וישתתף במצווה.

נוסף על כך עשיתי סוג של "ונהפוך הוא" שכלל חיפוש המצלמה למצלמת עין הדג,

באמצעות הרכבת עינית לדלת על העדשה. הרעיון לקוח מכאן ומכאן, וככה זה נראה על המצלמה [2]:

החלק המשעשע (חוץ מלעוות פרצופים של אנשים ולשלוח אליהם את התמונות) הוא שאפשר ככה לתפוס הרבה יותר ממה שהמצלמה "עם בלי זום" תופסת בדרך כלל [3].
ככה, למשל, נראה דרך העינית הסלון בבית:

הסיבה שאני מראה לכם את זה היא, שממש מאחורי החתול עומדת שידה נחמדה, שמצאנו ליד פח הזבל בסמוך לבית הספר שבו צילמתי ילדים מתחפשים. העלינו לאוטו ומהלך פורים קנינו גלגלים וטפט אדום (שאף הוא מופיע בתמונה, על השידה) באחת מהחנויות שפתוחות גם בחגים, הוצאתי מאיזה-מאחורה-שהוא את הספריי השחור מתקופת התיכון [4], וחידשתי את השידה (שמימדיה הולמים היטב את פינת התה שלי), לתפארת. 

בנוסף כשחזרתי, בעצה אחת עם השותפה ועם הידיד שעזר לתקוע את הדיבלים בקיר, הוצאנו את התמונות הרוסיות-נורא-במסגרות-איומות מהמסגרות שלהן, ואז התברר שאחת מהן לא גרועה בכלל, והיא הוחזרה לאחר כבוד לקיר. את השניה לקח הידיד לדירה שלו, ואת המסגרות הפך כדי שלא יראו את הפיתוחים-המכוערים-נורא, ותלה "על העוקם" על הקיר הנגדי.

עכשיו כל שנותר הוא להשתמש בעדשה המצחיקה כדי להשוויץ בסוף המניפולציות על המגורים.

1. פינת התה + השידה המחודשת + התמונה-הרוסית-נורא-ללא-המסגרת, מעל קצה המיטה של השותפה

2.  המיטות של  שתי השותפות, התמונה הרוסיה, הקיר של הראי הגדול, המזגן ושלוש תמונות שתליתי ליד החלון

3. הצד שלי של החדר, עם הטלויזיה שלא פונה למיטה שלי כי אני לא צופה בה אף פעם [5], השעון [6], שתי המסגרות על העוקם [7] ושלוש תמונות שצילמתי במצלמה של אבא של המכונף והדבקתי על הקיר בדבק שלא יורד.

4. מבט כללי סופי. באמצע- הכסא עם הטלפון הצבאי שמחייג גם החוצה בחינם. [8]

הנה גם הטלפון החינמי בכבודו והאהיל של מנורת הלילה שמשרטט צורות נהדרות על הקיר

תודה על הסבלנות.

היה כיף נורא, ואפילו עוד לא פסח.

[1] הרוב, נו.

[2] תודה לדוגמנית הידיים החיננית.

[3] ובאיכות מחורבנת לעילא.

[4] בתיכון MJ החליטה לרסס בפנים הבית של עצמה טקסטים מוטיבציוניים משהו.

הכוונה הראשונית היתה הפחדה בסגנון ה"this is your life and it's ending one minute at a time".

התוצר האמיתי היה

 וגם

למגינת לבה של אמא שלה (שלקחה בסוף מברשת וצבע לבן וביצעה בקיר רצח אופי).

את הספריי אני לקחתי (ברעיון נואל לרסס דווקא קירות חיצוניים), הנחתי מאחורי איזה משהו שאמא לא תתחיל לשאול שאלות, ולא פתחתי או השתמשתי בו הרבה מאוד זמן.  הוא סופסוף נגמר אגב, MJ. תודה וסליחה.
[5] בניגוד לשותפה, שאגב עמדה מאחורי גבי במהלך כל הצילומים האלה כדי לא להופיע בתמונות, וגם הסכימה לכבות את הטלויזיה כי לא רציתי לצלם אותה דולקת.

[6] שכל אחת מאיתנו בטוחה שהיא היתה זו שהוציאה לו את הסוללה באמצע הלילה כי הוא מתקתק נורא. הוא תקוע על 11 וחמישה מאז ש(אני!) הוצאתי לו את הסוללה וכו'.

[7] כן, אחת המסגרות תלויה הפוכה מעל הראש שלי, וכן, בסוף הלילה הראשון שישנו ככה מצאתי אותה ממסגרת את נעלי הבית שלי על הרצפה. אין לי שום זכרון ממה שקרה בלילה, אבל לפחות זה לא כואב.  

[8] ואם אתם מרגישים שזה קצת "הזקנה במסדרון", אתם לא טועים מאוד.