אחרי חודש של תקשורת כמעט לא קיימת, הוא מצלצל פתאום:

איך מסדרים חמישה ח"כים בחדר חקירות?

שניים מ"קדימה", ועוד שלושה מ"קדימה"!

ואז השיחה נמשכת עוד עשר שניות של צחוק, וביי,

ואחרי זה אני מתהלכת לי, כולי מתרעמת בבדיחות הדעת על הסיבה שבעטייה בחר ליצור קשר.

אני עונדת אותן על שעות היום כמו סיסמה לעת קרב:

שניים מקדימה! (ומסננת קללה)