הם דברים מאוד פסקניים. 

לפחות על פי המקובל.

שאלה של כן ולא

או לכל היותר של קירוב [1].

בחינת פתרון שהוצע

היא בעיה חישובית שמסתיימת בקלות יחסית

לעומתה בעיית מציאת פתרונות להציע

[ההוכחה שקיים אופן מושכל (יותר ממעט יותר) ממעבר על כל האופציות הקיימות,

או, ע"פ הסברה הרווחת יותר בעולם כרגע, שלא קיים אופן כזה]

היא בעיה שפתרונה יזכה את מרַפֵּה הידיים, אם יימצא,

באחריות לייאוש כלל עולמי, ובמליון דולר,

(מוטב בשטרות בלתי מסומנים, כי אם העולם יודע משהו מהחיים שלו,

הוא, כעד מאוד מאוד נחשק לאפסותנו, יאלץ לברוח ממתנקשים כל שארית חייו.)  

(מדי פעם מוצעים לי פתרונות,

כמו סדין נקי על מיטה נוחה,

כמו מחצלת באוהל מוצל.

מה האנושיות הזאת בלפזול לכל יתר האפשרויות?

למה לפסוק אף פעם לא נראה לי כמו מטרה?)

[1] close enough, that is