מאז שמצאתי את התירוץ העלוב ההוא

אנחנו מתקשרים כמעט מדי יום ביומו,

הערב אין לי מה לומר.

גם אתמול היה חצי מיותר.

אפשר להתגשר על פני השיר,

אבל אי אפשר להתגשר על פני הכל כל הזמן.

מפחיד אותי לא להתקשר

מפחיד אותי שיש פס downloading כזה שמונה לי לאחור את התירוץ

מפחיד אותי לחשוב דברים דביליים ומרגיעים כמו "אני לא לבד,

יש לי אקס שמאוד דומיננטי בחיים שלי, הוא מדבר איתי בטלפון".

אני צריכה למצוא לי שיר כמו אצל דונה ויליאמס

מקצב להמהם, שישכיח את החרדה שלי ממני

עוד מעט יתנדף לי התירוץ כמו האלכוהול מבושם זול

בליל אמש עקצו אותי ראשוני היתושים

אם מגרדים זה רק גורם לעוד מהם לבוא

אבל התחושה כ"כ מתוקה.