ראשון ישנה בבסיס

שני אופה עוגיות למפגש

שלישי מוזיאון ואצל התלתלים

רביעי Ψ ובערב סבתא באה

חמישי מפגש פורום ישר מהצבא.

ביום רביעי בבוקר צ"ל בתל אביב,

שם תחכה לי הגברת עם הדיפלומה.

סוף סוף אחרי כל השנים האלה

שהם לא הישירו מבט

אבל אמרו: לכי

או: אולי כדאי לך ללכת.

אמרתי לטלפון: שלום, אני צ',

ואני רוצה לקבוע תור בבקשה.

לא, אני לא רוצה להתאבד.

כן, אני בטוחה שאני לא רוצה להתאבד.

(אם התור ארוך עד כדי כך, אני מוכנה לומר שאני רוצה)

אם אפשר לסמוך עלי? אהם, בדרך כלל כן. בנושא כזה בוודאי.

אם יש צורך לקצר את התור? כן, זה מה שאני אומרת.

כדי להגיע כ"כ מוקדם לשם

אשן אצל התלתלים (קודם נלך למוזיאון. זה חינם לחיילים). 

גם אצלן בדירה עמוס, כל המיטות וגם הספה

ואז יוצא שאני מקבלת את הצד השני של המיטה שלה

(צריך לזכור: זוהי ברירת אין ברירה. תהיי טובה. ואל דאגה לך.)

ביום חמישי הם נפגשים והמעיל הכחול מוכן והמכונף העז

שהוא רוצה לשיר אותו איתי

ויצא

כך שהוא יבוא למפגש ואז הסוף מי ישורנו.

(אני מניחה שזו אסטרטגיה טובה להשיג לנו טרמפים נפרדים לבתים הנפרדים שלנו.)

הכל פעילויות פנאי והכל בין ידידים, ובכל זאת

אין רגע פנוי עד כדי כך

שאני עומדת במטבח ואופה עוגיות ביום שני בערב

כשהמפגש בערב חמישי