הכל מתערבב לי.

אני מחשבת להתפקע.

הקצב שבו אני קוראת מזכיר את החידות על רכבת שנוסעת ואחריה אצה השריפה

משהקצתי מרדפות אותי מילים ואין הבחנה בין עתון לקובץ מאמרים למסך.

בחלומי לא ידעתי מי מאתנו גבר, והלכתי במדים ברחובות ערב.

והוא, כשגמע את הספר בלילה, לא הקשיח לבבו

ולא אמר מה *לך*, (לך ולא לו),

ויכול להיות שהוא היה ניצל

בהרבה מקומות שאני עברתי בהם.

הכל מתגבב לי ועדיין

אין לי עצה פרט לחרוש עוד תלם בספר

(איזה זרע ישאו הרוחות באביב?

איזה פרח יצמח על קברנו?)

במצב כזה

קשה לי להחליט לקרוא משהו שאני רוצה בו.

רק ברירות מחדל

(אני מורידה את הוו, איפה הכבל

איפה הקיר בקצה המסילה?)