אם הייתי מגלה שינוי בבלוג שלך עכשיו, סביר להניח שהייתי נבהלת כאילו חזיתי ברוח רפאים.

אבל לא, עוד יום על פני חיי.

אומרים שכגודל הציפיה כך גודל האכזבה, ואצלי נראה תמיד שהאכזבה מדדה אחרי הציפיה ואף פעם לא מגיעה לקרסוליה. אפשר להמעיט בגודל הציפיה שהיתה אצלי, אבל זה רק כי לוקח לאכזבה הרבה זמן להתגבש. 

אצלך- ההפך. האכזבה התחילה יחד עם הציפיה וגדלה איתה, ונשארה אחריה, מסוככת, שומרת.

אני מקווה שהיום הזה, שאין לו תיעוד וירטואלי בשום מקום שאני יודעת לחפש בו, עבר עליך טוב.