מה שמאפשר לי לשיר בקול רם מאחורי הדלת,

והפעם התאכזבתי פחות משיכולתי להתאכזב ממנו, מהקול שלי

בשירים של מזמן מזמן, של בית הספר היסודי, לפני שזה הפך לבצפר,

שירים של מתק כזה, כל מיני רחל והודיה ושלג על עירי כאלה, של לפני הבנזונה.

אני שומעת איך הקול שלי נצבע

ב"ואולי לא היו הדברים מעולם... כנרת שלי, ההיית או חלמתי חלום?"

ונזכרת במורה שלי לפיתוח קול, כשאמרה שאני עוד צעירה,

עוד לא בוגרת מספיק לצקת את כל המשמעות שאפשר לשירים,

ואוהבת מה שיש ובכל זאת לא בטוחה מה עדיף.