תשמור אלוהים מחלומות שיש בהם משאלה עתיקה.

חיבקת אותי כחבק גוף רצוי והטפת לי בעצלתיים התפתלויות ונהמות עונג והפתעה.

בחול הרך של הים, בשמש. בלי לפחד, והסתכלת לי בעיניים.

לא, לא באהבה, אבל בידיעה של מה שאת עושה, בלי היסוסים.

אני לא זוכרת מה הוא נתן, החלום-של-את, כששאלתי אותו "מה גרם לך לשנות את דעתך". בטח משך בכתפיים במשובה.

את אף פעם לא מושכת בכתפיים במשובה. רק בחוסר אונים או באדישות.

קמתי, ולא זכרתי מיד.

רק באמצע הכלים, עם השיר.