1. צ' "מטיילת" (יענו, עובדת) עם ההומו הקטן ברחבי ה.

בכל מקום רדיו דולק, ויש חווה אלברשטיין. גם במשרד, גם במוסך.

צ' יושבת בתוך תחת של מטוס, ובכל פעם שמתחלף שיר, היא גונחת מאושר.

בסוף השיר מתחלף ל"סליחות", וצ' כמעט מוכרעת ע"י רגשותיה,

מאיימת להזיל דמעה, שם בתוך התחת של המטוס.

רק אחרי שעתיים, כשבחדר האוכל אין בשר,

צ' נזכרת שבעצם תשעה באב, וזו כנראה הסיבה שהמוזיקה מצויינת.

2. באותו חדר אוכל, יושבים עם ידיד של ההומו הקטן.

ידיד: הומוקטן, חברה שלישית שלנו הראתה לי תמונות מאוד מפתיעות שלך.

צ': אני רוצה לדעת במה מדובר פה?

הומוקטן: אוי לא, אני אחנוק את חברהשלישית.

ידיד: שלך בתוך כלי רכב בגודל לא שגרתי.

צ': אוי, הומוקטן, גם אתה?

הידיד מרחיב ומספר איך הומוקטן תועד כשהוא יושב בתוך קטר הרכבת המופעל בשקל של עזריאלי.

הומוקטן: זה מיועד עד גיל שלוש, כי אחר כך מאוד קשה להדחס לשם.

צ': עזוב להכנס, לצאת זה קשה.

הומוקטן: הייתי משתמש במילה "כואב".

צ': אני לא מאמינה שגם אתה התיישבת בתוך הדבר הזה.

הומוקטן: אני לא מאמין שגם את התיישבת בתוך הדבר הזה.

צ': לפחות לא הייתי טפשה מספיק לקחת איתי מישהי עם מצלמה.