טוגנו קציצות ובושל פירה,

ובדרך הוא סיפר לי את אגדת נסיך האינטואיציה.

יש לו ידידה קרובה (היום הם ייפגשו לצהריים), שפגשה לא מזמן בחור.

הם התחילו לצאת, והעניינים התקדמו יפה.

החיבור טוב ויש תקשורת וערך מוסף לשיחות וגם הסקס בונבוניירה,

אבל מה, לבחור יש אינטואיציה שהיא לא האחת בשבילו,

והוא כבר מכיר את האינטואיציות האלה, כבר פגש אותן,

בפעם שהוא לא הקשיב להן זה הסתיים, אחרי שנים ובכאבי לב,  

והוא לא מעוניין ולא רוצה.

וככה הם במין משהו שהוא קשר ולא קשר,

מחזיקים על היופי של דבר שיש להם בינתיים,

ולפעמים הוא מרגיש את האינטואיציה יותר חזק ולפעמים פחות.

מזל טוב, הוא אמר לידידה שלו.

זכית ברותם [1].

(ובואי נכין סלט כזה לקינוח, הכנתי עם רותם [2] ויצא מאוד טעים, הוא אמר)

והידידה הזדעקה: אבל איך אתה יכול.

ההבדל ביני לבינך, הוא הרצה לה,

שאני כבר למדתי לוותר ובגלל זה אני לא ניגף בזה

ואת רק סובלת בכל פעם שאתם נפרדים מחדש.

כך, לאגדת האינטואיציה אין סוף. בטח שלא סוף טוב.

ובכל פעם כזאת אני חושבת לעצמי,

מי הזרה הזאת שאתה מדבר עליה בגוף שלישי כשאתה נוקב בשם שלי?

[1] זו אני.

[2] גם זו אני.