אני מתעוררת ולפני הפיפי היד שלי כבר על העכבר

מהבהב משהו על הICQ והלב שלי מהבהב איתו, מחכה שהוא יתפוס צורה,

אבל המחשב איטי ובסוף הוא מראה שלמישהי ממזמן יש יום הולדת.

אלוהים שלי אשר מאחורי הברוש, אני מזדמזמת,

כבר יומיים מרגישה את עצמי מאשימה אותו על דברים שהוא לא אמור לזכור,

הרי אין כאן שום אירוע, והציפיה, נו מתפללת מעצמה בלי להתחשב

מהרגע הראשון שבו הוא לא בא אפילו שהייתי זקוקה לו בקצה הציפורן.

החתול מתלטף ומגרגר ומהמהם ומצייץ ציוצים קטנים של סיפוק,

אמא באה ותופסת לי את המחשב, חשבה שתספיק לעבוד קצת לפני שנקום כולנו,

ואני דגה את הספר מהרצפה ליד המיטה והולכת לקרוא במטבח, בשמש.

דגה מהמקרר חתיכה קטנה של זה, מחממת קצת מההוא,

ובעיקר מרגישה שאני חייבת לאכול משהו עם טעם של חיים, אורגינל.

מכרסמת באיזה מלפפון, מחכה לראות אם זה מספיק קרוב לאדמה.

אמא באה בינתיים להוסיף מים לביצים הקשות,

סבתא תבוא היום וזה אומר שהיא עושה חיקוי של מה שסבתא מגישה כשאנחנו באים אליה,

בתוספת כמה דברים שאמא שלי, המוכשרת הרבה יותר, לא יכולה שלא להגניב כדי שיהיה יותר טוב.

ככה כולם יהיו מרוצים, ובינתיים

אני מוצאת בסיר את השאריות של השעועית שהכינה אתמול

מתמקחות קצת, אני אקח חלק ומהיתר היא תוכל להכין מרק טוב,

אני פורסת

סהרונים דקים של עגבניה, סהרונים דקים של בצל,

חופן שעועית מהסיר הגדול, מוסיפה חומץ, שמן ומלח

סלט חי, שעד שהקערה מבהיקה וגם אחר כך אני לא נרגעת ממנו

עם ריח שינדוף ממני עוד בשעות הקרובות ויזכיר לי שהבוקר

אני יכולה לקום ולערוך לעצמי את היום, בשמש.