נראה לי שהטפרים שלי מתכנסים

ואפשר כבר אולי לקבל אותי בחזרה לחברת אנוש

בטפיפה ובאורות מהוסים, כמי שאחזה אותה מיגרנה.

הלילה אני מדמיינת לי עננים מרחפים,

רך וכהה ועדין, משהו לחכך בו את הפנים. 

שוב כל זכרון של מגע מעיר בי את בלוטות הדמע,

אבל לא קשה ומר עכשיו, אז קצת דמעות זה כנראה טוב.