על הלוח המחיק באחד החדרים, זה שענקי ואמור לאפשר המון, אבל בדרך כלל סתם רשומות עליו בדיחות פרטיות של אנשי החדר,

היתה היום טבלה של המספרים מאחד עד עשר, עם המילים עבורן בכל מיני שפות.

היו שם אנגלית, ערבית, תאילנדית, טורקית, איטלקית וצרפתית, אם אני לא טועה.  

בשקט בשקט גררתי כסא והוספתי בקצה השורה:

הודית

אָה, נִי, מוֹ, צֵה, צֶת, וֶה, גָאם, בוֹ, לָה, אַט.

אבל פחדתי שזה יהיה יותר מדי אז מחקתי בסוף.

אמא שלי שאלה אותי עכשיו אם התחלתי לחשוב על לימודים להבא, לעתיד, לאחרי הצבא, וכו'.

לא זמן טוב לשאול אותי אם אני חושבת על העתיד, ואם יש לי תכניות.

כל כך מורכב לי עם העבר וההווה שזה מכלה לי את כל המשאבים.