בשביל היום הזה.

לתל אביב שלום. (אני יודעת, ראיתי. ברגליים.)

רק נזכרת כל הזמן ביום ההוא כשקמתי לצידה

והיה נדמה לי כאילו הכל הוא מין סשן צילומים בפולרואיד

הנה נדחפת לתמונה יד, צריך לזוז רק טיפה

בשביל לדגמן לכאן עוד שלום קטן של העור

הזמן התנהג מאוד משונה, קיים רק במרווחים בדידים

קליק ועוד קליק ועוד קליק,

איפה הייתי לפני רגע ומאיזו זוית יצלמו את הבאה? 

מתוך ערפילי הבוקר ההוא

הייתי נורא דאוגה באשר למי מקבלת את האלבום בסוף.

אוף.

שום דבר, שום דבר, כל תל אביב וכלום

שום יתושי מגע שישאירו פצעי חיוך לגרד בהם מחר

(אני הולכת לצבא ריקה.)