מרוב דברים שבאים לי.

במסגרת ה"נסי את החברתיות שלך. בעדינות.", החלטתי ללכת למסיבה.

יש איזה ליין מסיבות קטן, שחשבתי שהוא לכל היותר בסגנון מסיבות-תיכון, בגלל מחיר הכניסה.

מכיוון שרשום ג'נדר בלנדר, החלטתי שאני הולכת בדראג שאני הכי רוצה: FtoF.

מילולית: Female to Femme. קונספטואלית: מ"בת" לאשה-נשית. (האמצעי: נצנצים).

אבל אין לי שום דבר נוצץ מדי במלתחה, אז התחמשתי בעגילים ארוכים ומשתלשלים ובחולצה עם מחשוף כלשהו,

וידאתי שיש כיס להכניס אליו את גומיית השיער למהלך הערב, עטיתי מעיל גדול ושני תיקים (המצלמה והתיק של הארנק) ויצאתי אל הלילה. 

וואי, כמה שצדקתי וכמה שטעיתי.

קודם כל, לא היה לי מושג מה עשוי להיות מועדון הFטיש NoLimit.

התברר, אחרי ארבע דקות של תבהלה ריקה וחשוכה ברחוב מתחנת האוטובוס, שזה מקום עם קירות אדומים שבכניסה שלו, אחרי השירותים (שיש בהם ערימה עצומה של מגבות מקופלות) יש הרבה מאוד חדרים חשוכים עם מיטות גדולות מוצעות.

בחדר שאחר כך יש אוסף תפאורות למשחקי סאדו קטנים, ובחלל של הבאר- באר, רחבת ריקודים, ספות ונדנדה. 

לתוך זה צעדתי בחשש ומיד באיזור השירותים הסתבר שהדראג שלי (נשי משאני הולכת בו) הוא כאין וכאפס לעומת הדראג שהולך להיות פה. עמדה שם מישהי והתאפרה כמו שMJ בוודאי היתה מזהה כליצן ובורחת בצעקות. לי לא היתה אופציה כזאת לכן חייכתי ושאלתי אם אני יכולה להשתמש לה באיפור. בסוף יצא שאפילו עם האפשרויות המוגבלות של תיק איפור קטן לא יכולתי להתמודד, והחזרתי לה אותו עם התנצלות. בינתיים, התברר שבמקום המקסים הלז יש גם לוקרים (לוקרים!) ואפסנתי את כל הדברים שלי שם. על הספסל בחדר של הלוקרים ישב בחור מזוקן בשלבים מאוחרים של "להחליף לשמלה".

ומכאן זה עוד המשיך להשתפר. טוב, אולי לא לפני שהתיישבתי מול הברמן והודעתי "משהו אלכוהולי, חזק ומתוק בבקשה". עשקו אותי במחיר המשקה כצפוי, אבל בחצי השעה שלאחר מכן לכל הפחות לא יכולתי לעמוד על הרגליים ובוודאות לא היה לי שום סיכוי לחצות את החדר. ישבתי על ספה והתחלתי להפסיק להזיע בכפות הידיים.

לאט לאט התחלתי להבין את הסוד של המסיבה הזאת. אף אחד שם לא היה מושלם. ולאף אחד שם לא היה אכפת שהוא לא מושלם. היתה מוזיקה, ישנה וקצבית ומשחררת, ורקדנו. בחיי. כל זה לקח המון זמן, הייתי צריכה להתגבר על האלכוהול ומישהן היו צריכות לחייך אלי מספיק כדי להעיר את החיוך המאושר שלי, שאחר כך פשוט לא נכבה.

באיזהשהוא שלב (את ההיא שפחדה להתאפר, לא? חיפשתי אותך! בואי תראי מה יש כאן) ישבתי ליד שולחן ואיפרתי מישהו. שמעתי אותה קודם מדברת בנקבה ולכן ביקשתי "תעצמי עיניים" וכו'. איפרתי אותה איום ונורא, בצבע על פי בחירתה, ובידיים רועדות, וכשהסתכלתי על התוצאה, נפלט לי "וואו!" לחלוטין מתלהב ומלא הערכה. הוא שמחה נורא והיה נפלאה ואני הרווחתי מה שלבטח ילווה אותי לעוד כמה זמן.

לרקוד עם האנשים האלה, להיות חלק מהאנשים האלה, האמיצים כל כך, האמיתיים של כך, עשה לי ממש טוב.

היה גם משהו שבו הגזמתי.

שבו ה"בעדינות" נכנס לתפקיד.

לא, ההגנות שלי עדיין לא מעולות. עוד יש הרבה לעבור.

ועדיין, היה ממש כיף. בהחלט בהחלט אלך למסיבה הבאה מסוגה.