שוב מתייחסת אליו כאל משאב.

אנחנו רק מתרווחים במושבי התיאטרון כשהוא מתחיל לצפצף כמו צבע אדום מקולקל ולפצוח באזהרות.

הלילה הוא של מישהי אחרת.

ולא רק זה, אלא שבסוף ההצגה היא תחכה לו בפינת הרחוב,

ולי יש זמן מוגבל להתרגל ולקבל, ובזמן הזה אני אמורה גם ליהנות.  

אני מהדקת שפתיים ומהנהנת, אבל מרגישה נגזלת למדי. לא אכפת לי שאתה ישן עם אחרות, אבל על זמן קרוב אתך אני לא יכולה לוותר, אני אומרת לו. ואז: "מתי תחזיר לי?"

"אני אחזיר לך", הוא עונה בקצרה, ולא אומר שום דבר על השפה ועל התפיסה.

כאילו מדובר פה במין סכסוך שצריך לשפּות בגינו.

כואב לי שאני חושבת שמונחים האלה בכלל.

ועדיין, התחושה שלי היא שזה כן משחק סכום אפס ושאני מפסידה אותו.