הייתי היום בכנס חנונים.

היה מה-זה לא מיותר, אפילו היה מושב אחד בנושא "שפה וקוגניציה".

קפצצתי במושבי ומחאתי כפיים ככלב ים מאולף.

לכבוד פורים קניתי בשוק אתמול זוג עגילים. את זוג העגילים השני-הכי-גדול שהיה בדוכן-הכי-עמוס בשוק.

היום אכן ענדתי אותם, והחלק המשעשע בסיפור הוא ששתי חנוניות (השתיים שמכירות אותי מכל החנונים שהיו שם) טרחו להגיד לי שהם מאוד יפים.

הלכתי לצוד דאודורנט בסופר-מרקט. הסיבה שהלכתי דווקא לסופר-מרקט לקנות דאודורנט היא ששם אמא שלי עושה קניות, ואני רוצה להתחיל מנקודה שאני גם אוהבת וגם משתמשת במשהו שאפשר לקנות שוב, לאור המצב הקיים, שמה שאהבתי (דמה לריח של הדאודורנט של המכונף אבל בגרסה מרוככת) לא נמצא באף מקום, ובינתיים אני משתמשת במה שיש בארון ולא נהנית.

חשבתי לעצמי: נסבול רגע, נלך לסופר, נראה מה יש שם, נקנה לפי הדאודורנט סט אחד עם שמפו וסבון שתואמים בריח, ואם זה יצליח נישאר איתם. אותו דיל שאני עושה עם נעליים בדרך כלל.

זה לא עבד.

בסופר-מרקט שלנו אין דאורדורנטים שהם לא בספריי. וכשההיא מהמעבר ליד עזרה לי לחפש, היא שיבשה בעקביות את כל המילים שאין להם מקור עברי. בסוף כששתינו לא מצאנו דודורֶנט, היא הציעה לי לחפש מבצעים בניו-פרַאם או בסופר-פרַאם. 

היה מוזר כי היא היתה ממש נחמדה וממש ניסתה לעזור ואני הייתי כלבתא וממש השתדלתי לקבל את מה שהיא אומרת בלי לשאול את עצמי יותר מפעם אחת אם היא יודעת לקרוא.

בסוף יצאתי בלי דאודורנט אבל עם חצי סיפור באמתחתי.

גם בכנס חנונים היה מגמגם אחד, די כבד, ואני נקלעתי לשיחה לצידו,

אבל במקרה שלו ידעתי טוב מאוד שהוא יודע לקרוא, וששווה לי לחכות לסוף המשפט.