אני חושבת על המכונף,

ופתאום, במקום חיוך מתפשט,

מרגישה בלב שלי כמו כפתור רדיו שמנסים לכוון בו תחנה.

מה זה זה,

חצי סיבוב אחורה,

רבע סיבוב קדימה,

*צפצופים מעיקים ברקע*?!  

מפגרת, אני אומרת לעצמי.

ואללה מפגרת.

תנמיכי קצת, תנמיכי, התשובה נענית לי מעצמה,

ואני נזכרת בהקדמה של השיר הזה,

שהחצוצרה חוצה בה את האזניות מימין לשמאל.