"המכונף עשה לי אאוטינג!", אני יושבת במשרד בסוף שיחת הטלפון איתו, צוחה ובוחקת ובעיקר המומה.

מכיוון שאני לא יודעת לאן להוליך את עצמי, אני שולחת לילד מהמשרד (נכנה אותו יוסי לצורך העניין),

מייל עם שאלה בכותרת.

תוכן שרשרת המיילים הוא כזה:

נניח שאתה מתכתב וירטואלית עם א'. פתאום מגיע לא' מישהו נוסף ואומר:

"שלום, אני ב', והגעתי דרך יוסי."

כן. עד כאן בסדר. נו? 

אבל זה לא כל מה שהוא אומר.

הוא אומר: אני ב', והגעתי דרך יוסי, אבל בבלוגיה אחרת אני B.

ומי שהולך ומסתכל בB, רואה שיש ניק חביב, YOSSI, שמגיב לB באדיקות.

וההצלבה היא מפגרת באותה רמה במציאות.

כלומר, עצם חשיפתו של B חשף את קיומך ונוכחותך כ-YOSSI בבלוגיה ההיא.

כן. זו הבעיה?

לא. הבעיה היא כזאת:

מה אם במקום לזעום על האאוטינג שנעשה לך ולרצות לטשטש עקבות ולברוח עד יפן,

כל מה שאתה רוצה לעשות זה לרוץ אל א' בצעקות:

"כן, זה ב'. ב' הוא B, והוא גם β בבלוג שלי. נכון שהוא נפלא? נכון שהוא מצדיק כל מה שכתוב על β בבלוג שלי?"

כן, אני מבין. אז האאוטינג מפריע לך, אבל יותר מפריע לך זה שאת לא כועסת מספיק על האאוטינג?

אה-הא.

כן, יא מפגרת.

השאלה שבכותרת המייל הראשון היא: "אני אוהבת את האקס שלי?"

(דווקא יש המשך, אבל אני רוצה שזה יהדהד לכם קצת כמו שזה הדהד לי)