שניסיתי לחשוב, מה בהתכתבות של המכונף (למי שלא עקב- בפוסט הקודם תחת ב', B, בטא)
עם א' (הוירטואלית עבורי כרגע) גורם לי לרצות כל כך לסמן אותו מיד מולה, כמקושר אלי.
והתשובה הראשונית היא:
זו לא חוכמה, הוא כזה נפלא, בטח שאני רוצה להיות קשורה בו.
אבל זה לא רק זה:
אני גם חושבת שהוא הרבה יותר אַהִיב ממני ולכן אני מתה לנופף בו כאילו זה שהוא חבר שלי זה משליך עלי דברים יפים ויקרים.
ואז, כששאלתי אותו אם זה יהיה בסדר לחשוף אותו בחזרה כ"מכונף" שלי, הוא אמר שגם הוא "גאה מאוד להיות כרוך" בי וזה גורם לי להרגיש שוב שייכת כל כך,
כאילו מעולם לא לקחתי את הסטטוס מאיתנו, כאילו זו לא מלאכת הגדרה מתישה בכל פעם שאנחנו נפגשים.
מבלבל.
וקניתי ביריד מוזל בצבא (לא ידעתי שעושים כאלה, זו הפעם הראשונה בינתיים) את הספר "מילים הורגות" של ניני גוטספלד מנוח.
למה זה משנה? קודם כל כי המחברת היא זו שהעבירה את ההרצאה האחרונה בכנס הזה כאן, והתיאור שלה גרם לי להבין איזה סוג של התעמרות היה בבנזונה כלפי,
וגם כמה פגעתי בעצמי בכך שנכפפתי אליה, ואשמח מאוד לקרוא את הספר הזה, אם כי צריך קצת אורך נשימה בשביל לא להיות מוכעת בו,
וגם כי היה שם תיאור של "חמישה מאפיינים של אהבת אמת", ואני לא עומדת בתנאי האחרון כלפיו- הרצון המתמשך והאמיתי לגרום טוב לאדם האחר. זה מפחיד אותי וזה הפחיד אותי גם בעבר. מה, אז בעצם, למרות כל זה, אני לא אוהבת את האקס שלי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
