אז למרות שזה יום העצמאות הראשון מאז נכנסתי לצבא שבו לא היתה לי תורנות בבסיס,

בכל זאת מצאתי עצמי במרחק יריקה וחצי משם,

במנגל המתחיל-להיות-מסורתי בבית הלמות הלב וזוגתה.

ומה אני אגיד לכם, איזה כיף היה.

עזבו אתכם מהעניין הזה, של ליפול למין יקום מקביל שבו כולן לסביות, 

עוד היה שם גם שילוב שקט ורגוע להפליא

בין הקרום-של-הלחם [1] של הבִּיצה התלאביבית,

לבין הדוסיות החמודות מבת קול.

כי אוּך, איזו משפחה שווה ומקרבת מגזרים היא המשפחה של הלמות הלב.

האמת היא שהפעם הזאת עמדה גם בהחלט בסימן של ילדים.

אולי פשוט בפעם הקודמת (אחרי התורנות) הגעתי כשכבר נשארו רק אדוות של אורחים,

אבל הפעם... אוהו, הפעם הם נצפו בהמוניהם, במצבי צבירה בין בטן תפוחה לילדי בית ספר.

וואי, כמה מוזר היה לפגוש את כל מי שהיו חבורת הלסביות התלאביביות השוות של העשור הקודם,

עם בטנים ופעוטות, סופרות מלאי של מזרונים לערסל ומאיזו סבתא תגיע העגלה,

וצוחקות איזו ילדה יהיה הכי מוזר אם תהיה להן (קונבנציונלית לגמרי).

בחיי. my my.

הִרשו לי להעלות תמונות, כי היה שם שוס נהדר,

שלישיית ה"מרשמלו, מרשמלו, מרשמלו" התחלפה לאחר התמונות ההן, בשלישיה הרבה יותר הולמת:

הנה הם, משמאל לימין- משיח, פיל, ברווז בבכורת "מרשמלו, מרשמלו, עוף":

מרשמלו

עוף

חוצמזה, היתה שם גם ילדה אחת, בקושי פעוטה, שהתכדררה בין האמהות שלה, והבטחון הגופני שלה, עם החיוך, ריגשו אותי.

[1] החלק הכי טעים!