אפילו אחרי שאיבדתי את הדרך הגעתי מוקדם.

בחורה אחת באולם, ובלובי- אין שירותים.

בכל זאת היא הצביעה לי- מעבר לאולם, במורד המדרגות.

עד שחזרתי, לבושה במחלצות תפארת [1], כבר היו שם יותר מארבעה אנשים. נשארתי בגרביים והתלהבתי מאוד.

עד תחילת המושב כבר היו כמה שורות מלאות, והיה יופי לראות את כולם.

גם אנשים קווירים כראוי [2], וגם חנונים כראוי.

רק שלא ציפיתי שהם יאכזבו כך אחד את השני ואותי.

מה? כן, זה היה בנושא מין, מגדר ומיניות במדע בדיוני ופנטזיה, אבל זה לא היה כנס קווירי.

מתוך ששה מרצים לא כולם הכירו מספיק, או באו עם ראש פתוח בכלל, או ידעו בכלל מה זה "מגדר" ומה המשמעות שלו.

והיתה מישהי בקהל שכל הזמן ניסתה למשוך לכיוון של אנתרופולוגיה אבולוציונית, מה שהיה קצת מאכזב וקצת מרגיז,

ומרגיז ממנה היה המרצה על הבמה שאמר שהיינליין לא היה שוביניסט כי הוא "מעריץ נשים", שזה הטריק הדמגוגי הראשון של השוביניסט המודרני.

 (על הבמה לידו ישב ליטל ווינבאום הנהדר, שראו על הפרצוף שלו מה הוא חושב... זה היה די משעשע.)

כמו כן היתה מרצה כריזמטית אחת שמאוד הקסימה כשזרקה הערות ביניים לכל אורך שאר ההרצאות, אבל כמרצה היתה כולה רעש וצלצולים וללא אמירה כמעט.

מה אומר ומה אדבר- לא הרגשתי הזדהות רבה מדי עם ההולך על הבמה ובקהל. משבר אמונה?

החנונים היו נחמדים. שאר הירקות היו נחמדים. והיה קפה בחינם.

אני עדיין בדעה שהכנס הזה לא מיצה את הפוטנציאל שלו, אבל אני לא מתבאסת יותר מדי שבחרתי בו על פני כל היתר- זה פשוט היה בלתי אפשרי לעמוד בפני הילת המגניבות שנדפה ממנו. 

עכשיו אני יודעת שצריך למצוא דרך לעודד את המגניבים שאני מכירה להמשיך ולהשתתף בדברים כאלה- כי הם הביאו את המושבים למקומות טובים מאוד.

ולפרדס חנה עוד אגיע .

נ.ב למחרת הלכתי עם המתחתנת לשפת הים בתל אביב, ואחרי שעלינו משם התפוררו לי סוליות הסנדלים, תנצב"ה.

[1] כל מה שאינו מדים כחולים.

[2] הכי מצחיק היה לפגוש מישהי שאני מכירה מהפורום של הלסביות, לברך אותה בהתלהבות- ואז לגלות שהיא באה לתרגול באינפי בקומה למעלה.