כדי שלא תהיה לי בעיה להתעורר בבוקר בחגיגה.

מכיוון שאני בצבא וכל מי שיוצא לאיזה מגע עם העולם החיצוני בדרך כלל מקבל מתנה קטנה,

והרווחות שביניהן הן עט, מחשבון ושעון, עשיתי סיבוב בין כל החדרים בקומה ושאלתי אחד אחד.  

לאף אחד לא היה אחד שגם מצפצף וגם ניתן לוותר עליו

(ראיתי אחד, אבל הוא היה מכוון היטב, כולל תאריך, אז ידעתי שמישהו עושה בו שימוש על אמת)

רק למפקד של המפקד שלי היה נדמה, שיש לו אחד בבית.

אז הסמקתי, אמרתי תודה יפה, ושאם לא אצליח למצוא אבקש ממנו.

לא מצאתי.

אז שלחתי לו אסמס שבבקשה וכו'.

הוא הביא. שעון ספיידרמן ענקי, ומצלצל מאוד חזק.

הבעיה היתה שקרה מה שקרה עם השעון במגורים-

תוך שלושים שניות בדיוק הילד שיושב בסמוך אלי ואמתכם הנאמנה

התחרפנו לגמרי מצקצוקי מחוג השניות, וכך הוצאו להן הסוללות והוצמדו כלאחר כבוד במסקינגטייפ לגב השעון.

הנחתי אותו במקום גלוי אך מוצנע במשרד, וקבעתי תזכורת ליום שלישי:

"להחזיר לX את השעון. להחזיר קודם את הסוללות פנימה".

ורק אחד הנגדים, שלא מזמן היתה לנו שיחה מאוד נוגעת לגבי ההתנהלות מול העולם, מאווים ושמחות, 

אחרי שניסה להזכר אם יש לו, הרים את הראש, הסתכל בי ואמר:

וואי, רק עכשיו אני קולט מה השאלה הזאת אומרת.

את הולכת לדבר הזה, אה?

איך אני שמח בשבילך.