עוד לא השבתי את השעון למקומו על הזרוע,

והיום, למרות הסכנה שבמיזוג האוטובוסים, נסעתי בסנדלים.

אני חוקרת את החופש לעשות דברים שנעימים לי.

אתמול בערב היינו בשוק הפשפשים וחברים קנו לי זוג עגילי לֶבד פרחוניים.

זה נראה טיפה יותר טוב ממה שנשמע, ובאופן חריג לא מחריג את עצמו מאוד.

היום בחרתי את הבגדים ככה שיהלמו הכי יפה את העגילים, וגם אספתי את השיער כך שידגיש אותם.

מתלהבת. משוויצה. הכל מתוך הדגדוג הזה בעורף. נעים לי.

באותו זמן במקום אחר אני מרגישה ככלב אזוק לגדר מערכת,

עושה את המסע הלוך ושוב לאורך הטיעונים בעד ונגד לחזור למערכת יחסים עם המכונף.

האם מספיק השתנה בשביל שאתן לעצמי רווח, ומה הרווח הזה יגיד לי?