(לקרוא בתיאטרליות תיכוניסטית נוהה ונפעמת): אוי, אוי.
כרגע מישהי מבנות כתתי נענתה להזמנה שלי לבוא אלי מחר להדליק נרות וללבב לביבות.
והנה מול ההזדמנות להאכיל מישהי נפשי לא יודעת את עצמה:
עיני בורקות ולחיי סמוקות וחיוך גדול נפרש מאוזן לאוזן.
להכין למישהי אוכל זה הבילוי הכי נהדר שיכול להיות לאדם-אוהב-בחורות בימיו.
עכשיו אני מבינה את המכונף בבשלו [0],
הנה אני נזכרת שוב בחביתה ההיא מהאבט"ש [1].
הנה, הנה, הנה!
הנה לבבני הרעיון ללבב עד כדי צהלה ממש:
הייתי עשויה להפוך נבוכה מזה, זה אכן עובר את הסף,
אבל טוב לי מדי להתרגש.
[0] כן, אוכל זה כיף, אבל להכין אוכל לאחרים ובמיוחד לאחרות, ולסעוד על ההנאה שלהן, זה כיף כפול ומכופל.
[1] איך לא סיפרתי על החביתה מהאבט"ש?!
היה בין המשמרות והשתדלנו להכין אוכל לכל הערות באותן שעות
היינו אני ועוד מישהי ואני הכנתי חביתה נהדרת מושקעת עם נקניק מטוגן ופפריקה ושאר דברים מגניבים
וכולו היה בתחושה שאני מכינה אוכל על מנת לפנק ולשמח וזה כל כך מילא אותי.
כדי שגם לי יהיה מותר משהו אכין בשחיתות רבה את זה ואולי גם לביבות גזר.
ועבורה אם יהיו בטטות ואם היא אוהבת ג'ינג'ר את זה ואם לא אז את המתכון המסורתי שעולה ראשון בגוגל.
(מה חבל שדווקא היום קצצתי את כל עשבי התיבול שעוד היו לי טריים במקרר והכנתי מהם ממרחים עם חומץ)
יש לכם מתכוני לביבות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
