היום התחיל רע, וואי כמה רע.

הנהג הקפיא את האוטובוס והוסיף עוון על פשע ברדיו בווליום גבוה,

לא נתן לישון וההתעוררות לכאורה בסוף הנסיעה

הביאה אותי לסף בכי

שנחצה ונחצה כל הבוקר.

זאתי עם העיניים היפות אפשרה לי למרר אל כתפה על מדרגות החירום,

הזקן הנפלא מהמוסך ליד נתן לי הרצאה על כך שאף אחד לא ראוי שאהיה עצובה בגינו

ואחת הכותבות האהובות עלי צלצלה והצחיקה ואמרה שתבוא למפגש הפורום,

והיום ניצל.

תפסתי טרמפ לת"א כדי למרוח זמן עד הפגישה עם התלתלים

בדיזנגוף סנטר בדרך לפיפי נתקלתי באחותו של המכונף (תמיד קורה)

היו לה הסתייגויות בקשר לתרגום והיא היתה נחמדה

אבל אף אחת לא יצאה מגדרה, וזה בסדר.

בפיצה ממול עמדה וחיכתה בחורה יפה בשיער גולש,

והתנדנדתי הרבה זמן לפני שפניתי אליה ווידאתי שאנחנו באמת מכירות.

(המוכרת אמרה לשתינו: אתן עומדות כאן כבר כמה דקות, אתן יודעות.)

המוזיאון היה יופי יופי.

אני חושבת שאולי אחזור לפני שתתחלפנה התערוכות כדי להסתכל שוב.

אבל צמאתי ופקעה סבלנותי לפני שנגמר,

והנה אני כאן, בבית התלתלים, בסוף לא צפוף כמו שהיה צפוי

וניתנה לי הבחירה בין שני חדרים אחרים ריקים

(האכזבה נמשכה רק כמה דקות)

עייף ומחר מוקדם מאוד

אחד עבר 

בשקט.

יהיה בסדר יהיה בסדר יהיה בסדר

מקור

אלברשטיין

בכל פעם שנדמה לי שמצאתי קצה חוט לעקוב אחריו,

אני מוצאת שמדובר בעוד פרה רזה

שטרפה את הקודמת ולא נודע כי בא אל קרבה.

עכשיו איני יודעת מי אני.

דבר אחד אני יודעת.

הפתרון של הקשר הגורדי לא ישים במקרה הזה.

פסח מתקרב, ושוב אני בפתחה של חופשה ארוכה שיש בה פסטיבל חנונים.

חרף, ואולי דווקא בשל, כמות הכסף שהוצאתי על מצלמה בחודשים האחרונים, אני חוזרת שוב לגישה הכללית שלי כלפי אירועי חול המועד האלה...

(יש גם קישור באיכות טובה כאן, דורש צביקטיים)  

השנה הספירה מקופות החזירים למיניהן לא העלתה כמות גדולה מדי של כסף...

ככל הנראה ניאלץ לחסוך בקצב מואץ בשבועיים הקרובים ;-)