אני יושבת בנוחות בבית ההורים שלי, בבית שלי.

קוראת את "סטון בוץ' בלוז" פעם נוספת, מרפרשת,

ומעבירה קטעי התכתבות ממכותבת חדשה למכותבת ישנה,

אחת קרובה זה מקרוב, האחרת קרובה רק מרחוק.

חברות לסביות שלי. לפעמים: my kind.

וטוב לי אִתן, וטוב לי איתו.

לא למשך זמן רב עוד אתעסק עם כינויי גוף מעורפלים.

נכון, שהאקס שלי והאקס-אקס שלי,

והבנזונה גם, כולם היו גברים,

אבל כרגע, נכון לעכשיו, כל מערכות היחסים שלי,

החל מהמתחתנת ובמתעלמת, שהן סיפורים של אתמול,

וכלה בקסמים הקטנים ובחיבוקים שבאים או לא באים

לא מכילות בסט הגנים שלהן שום כרומוזום Y.