[באפור: לקחיו.]

זה לא היה רק לא לקבל דברים שרציתי.

זה היה גם לקבל דברים שלא רציתי.

[לאדם שאת רוצה בו, מותר לקחת ממך בלי לתת בתמורה.

אסור לך לנהוג איפה ואיפה במה שמואיל לתת לך אדם שבו את רוצה.

הכל עלייך לקבל בתודה.

אסור לך לומר לא.]

ולכן ההוא שבא אחריו קיבל אותי פגועה מאוד

ופוחדת מאוד מכל בקשת אינטימיות גופנית

משום שזה נתפס כדרישה ולא כבקשה.

 [כדי לקבל תשומת לב, שומה עלייך לעורר פרובוקציה מינית.]

בהתחלה הייתי כה פגועה, שלא יכולתי אפילו לדעת

מה היקפה של הזהירות שיש לנהוג בי.

בסוף,

יום אחד כשהיינו יחד,

הוא נגע בי ופתאום נסוג אחור,

מתנצל בנימה חרֵדה מאוד.

לא ידעתי על מה, והוא היה צריך להצביע

על כך שפעם היתה כאן אדמה חרוכה כואבת.

פתאום,

חדרה אלי ההכרה 

כמה הוא מצנזר רק כדי שלא אתפרק לו בידיים

ונמלאתי אשמה, כי לא בכוונה הייתי

יפני שקושר את ענפי הבונזאי

כדי שיגדל ננסי

(כשהוא פנה ממני, אמר:

הוא שרף בך כל כך הרבה גשרים, אני שונא אותו.

ואני עוד חשבתי, שהוא בטח מגזים.)

חבל ששכח.

לא שכח.

פגשתי את החברה הלא-מי-יודע-מה-חדשה של האקסאקס.

נחמדה.

ועם מחשוף שאי אפשר להמנע ממנו. 

לקחתי איתי אלבום עם כל הקודמים שלי כדי לעשות את זה נון אישיו.

התלתלים והלמות הלב, הבחור מהקורס ואיש הכנפיים. עבר טוב.

הכי שהצלחתי לדלות ממנו זה שהם רוצים ללמוד באותו מקום,

כדי שיוכלו לגור ביחד.