בפצ'ה קוצ'ה.
יש פורמט כזה, של במה שאליה עולים אמנים, כל אחד לשש דקות וארבעים שניות,
שמספיקות (במקור) לעשרים שקופיות, כל אחת למשך עשרים שניות.
ובשש הדקות האלה הם מציגים ומדברים.
בפעם הקודמת זה היה בהאנגר 2 ביפו, ואני הלכתי עם המכונף,
שקנה ספר בששון, שתה בירה שמחה, ועזב בזעף כשהסתבר שלא שומעים בשיט.
הפעם זה היה בהאנגר 11 בנמל תל אביב, והלכתי עם ידיד שפגשתי באותו בוקר במקרה בשער של הבסיס, בתורנות שמירה מטופשת. דווקא שמעו הפעם. אבל אף אחד מאיתנו לא שותה בירה. ולא קנינו כלום חוץ מוופל בלגי (משוגת צנצנת), כרטיסים (סיפור בהמשך) ומים מינרלים שעצרו אותם בשער.
ובכן, מסתבר שהפעם, בניגוד לפעם הקודמת בה זה היה בחינם, הפעם היו כרטיסים לפצ'ה קוצ'ה.
את זה דווקא ידעתי כי עשיתי חיפוש באינטרנט אחרי שבעיתון היה כתוב שזה מתקיים ביום א'.
מה שהחיפוש לא העלה, למרבה הצער, 
הם שני הפרטים הנ"ל:
א. יש מכירה מוקדמת של כרטיסים (באינטרנט, באוזן השלישית, בעוד מקום ששכחתי).
ב. ההתחלה לא בשבע. רק פתיחת הדלתות בשבע. ההתחלה בשמונה ועשרים.
אי לכך ידידי הצבאי הנוסף ואני, במדים מלאים (כל אחד בצבע אחר), הגענו לנמל תל אביב מוקדם.
פאקינג סו מוקדם. ואז חיכינו עד שבע. ואז אמרו לנו שכל הכרטיסים נמכרו מראש.
ו... אז הסתובב אלינו איש גלוח ראש במעיל עור (פחות מפחיד ויותר חביב ממה שזה נשמע)
ואמר ששניים מהאנשים שהוא תכנן לבוא אתם ולכן רכש כרטיסים מראש עבורם לא יבואו,
ולכן הוא יכול למכור לנו את כרטיסיהם. ואז כמעט איבדנו אותו כשהכריחו אותנו להשאיר את בקבוק המים בחוץ.
אבל בסוף נכנסנו והיתה לנו רק שעה למרוח לפני שזה מתחיל 
היה נחמד. מאוד נחמד.
היו כמה אמנים פחות מעניינים ומקוריים, אהם, אבל בלתי נשכחים למדי, ואני מתכוונת להוא שהתפרץ למוזיאונים והגניב לשם יצירות אמנות ובסוף היצירה היחידה שלו שנאצרה אי פעם במוזיאון על אמת היתה שתי חתיכות חרא (מעתה לדראון עולם "האיש עם הקקי").
היו כמה מעניינים אבל לא מי יודע מה מסעירים, כמו ההוא שדיבר עם המחשב שלו (מיצג בבינה מלאכותית סנובית), ואלה שבנו בתים בקנה מידה של 1:18 בשביל סרט ישראלי חדש (אוקייי, ו...?)
אבל היו גם כמה אמנים כן מוצלחים ומקוריים ומיוחדים,
ואני מתכוונת לאחד שיצר תוכנה שמעצבת קליגרפיה ערבית לפי תווי מוזיקה (הו, מוחמד, מדוע אין לך אתר?),
ולצמד מאיירת-רקדן שהציג ציורים ותנוחות על המסך ועל הבמה,
לצרפתי שדיבר באנגלית והציג קומיקס שצוייר בהזמנה עבור ממשלת אפגניסטן,
והכי הכי אני מתכוונת למקהלת גבעול.
כי מקהלת גבעול, שעלתה אחרונה לבימה לפני המופע של מרסדס בנד (מצטערת, חבר'ה, לא נשארנו),
היתה ערימה של אנשים צעירים וגם צעירים פחות, שעלו על הבמה עם כמה כלי נגינה, עז מפלסטיק ומלא משפכי פח, והתחילו להמהם ולבפבפ ולהקריא מתוך דף הנחיות לסיור בירושלים וקצת לעשות קולות וקצת לנגן, והיו מקפיצים ומגניבים לגמרי. הבחור הצבאי האחר צילם, אבל טרם הגיעו התמונות המטושטשות למערכת.
ולמקהלת גבעול אין אמנם אף דף בית מוסדר,
אבל תהיינה שלוש הופעות בתל אביב השבת,
וחי נפשי, למרות שמדובר במופע לא על במה, בתוך בניין לא מוכר, ויכול (ועשוי) להיות קקפוניה מוחלטת...
אני די אתבאס אם מחר יתברר שאזלו הכרטיסים.
תוספת מאוחרת:
היו כרטיסים. המכונף הסכים לבוא איתי.
אם הוא יתחרט, אמא הסכימה לבוא איתי.
בתמונה- אנשים מטושטשים, עז פלסטיק, אקורדיאון ומשפכי ענק.
גרסה הרבה פחות מטושטשת אפשר למצוא כאן. וגם סיקור של הפצ'ה קוצה, אבל לא עם אותן הטיות כמו שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
