הוא נושק לאזני ופתאום מאוד מאוד חם לי.
אני מתנשפת בהפתעה ונושקת על שפתיו, בצחוק:
אתה מרגיש את הפרשי הטמפרטורות?
מה אנחנו עושים עכשיו?
שאלנו בפעם הקודמת, והמילה שסיפקתי היתה bonding.
ואיך בעברית? חקרנו, ואחרי שפסלנו הרבה אפשרויות, סיכמנו על "נכרכים".
והפעם?
הפעם זה "חג", ככה אני מרגישה.
הוא שר ואני מצטרפת אליו, אני שרה והוא מצטרף אלי
אנחנו הולכים לישון, אבל מתעוררים כמה שעות אחר כך, חסרי מנוח.
שעה לתוך הבוקר, חוטפים שלוק של אוויר מהנשיקות הארוכות, הארוכות.
אני מסתכלת בעיניים שלו, חצי מתפלצת, חצי תוהה:
"אין לך מושג עד כמה זה יוצא דופן".
"נכון" הוא עונה, "אין לי נקודת השוואה".
בתור מישהו שאין לו קרקע יציבה לחזור אליה,
הבנאדם ממש יודע לעופף.
זה חג
ואנחנו חגים, חגים
אבל אני לא בטוחה שנכרכנו ולו כפסע יותר.
זה מה שהיה לפני כחודש,
ודברים מתבהרים להם.
אנחנו עדיין לא מצליחים לישון זה במחיצת זו, אבל לפעמים
מה שהגוף חסר זה חיבוק, טובל בו כשאנחנו יחד, טובל בו, ובו בזמו נרגע ומשתכר.
מה שואבים מהחיבוק הזה? אנחנו שואלים עוד מילה זו מזה וזה מזו.
אני אומרת "אישוש" והוא reassurance.
זה לא טריוויאלי, אני מוסיפה כשאני מספרת על זה לת'.
לא בטוחה שזה לא סוג הדברים שדווקא כן טריוויאלי להסכים עליהם לגבי הערך של חיבוק, היא אומרת, אבל מחדדת:
עצם האפקט שיש להסכמה הזאת, הוא זה שלא טריוויאלי.
יאללה, בסדר 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
