זוויות הפה שלי לא מוצאות את עצמן נוטות מעלה יותר מדי השבוע.
"מה את ככה, כפופה?" שאלה אולי שכנה ממועצת הספסלים ברחוב כשהלכתי משם לפה.
עיקמתי בתגובה את האף והיא אמרה: "מצב רוח, אה? לא נורא, יום חדש!"
זה החזיק בדיוק שתי דקות.
בעלי הבית הציעו לי להכנס לדירה חלופית עד שהדירה ההיא תהיה מוכנה.
דירה סמוכה וריקה של בעלי הבית מלמעלה, שהם פתאום נזכרו שיש להם.
חשבתי שזה פתרון לא כל כך גרוע, אבל בפועל זה די כן:
זה יכריח אותי לשלם שכר דירה על דירה שאני לא יכולה לעשות בה שום שינויים, ואצטרך לעזוב בתוך כחודש.
לא נראה לי הגיוני לעבור דירה בכל חודש בחודשו. כמה פעמים עוד אצטרך לארוז את עצמי?
לפחות כרגע כאן אני נמצאת בדירה שאני מכירה וגם אם רוב דברי בארגזים, אפשר עדיין להסתדר.
סירבתי להצעה בתוקף ואולי עכשיו יזרזו שם עניינים. אני מאוד מקווה. מקווה ומקווה ומקווה.
רק חסר לי- שיפדו את הצ'קים שלי בלי לתת לי שום תמורה.
המליצו לי לבטל אותם, וזה נראה לי צעד חריף למדי. עוד לא יודעת.
אני חושבת שזה יהיה סוף-שבוע בנושא סבא. ככה, שיהיה. תיעוד קטן.
לפני שבוע וחצי, בבית החולים, הוא יושב ואמא שלי מגישה לו בכף אוכל של בית חולים.
הוא מסתכל עלינו במבט האירוני שלו ואומר לנו בעייפות:
"המלצה שלי, בנות, אל תזדקנו".
המצב בקאנטים, אז אני מתקשרת לקו האופטימיות, עם שאלה לא קשורה.
להלן המתכון של המכונף לחציל בשום ולימון.
חציל בשום. כן. בשום ולימון.
לוקחים חציל. פורסים לפרוסות בעובי אצבע. חכי, לא אצבע כמו שלך... שתי אצבעות שלך.
חייב לשבת במלח. אם את רוצה לזרז תשימי מלח בישול.
מטוגן. בשמן. בשמן עמוק. (אני אטגן רק רבע, בשביל הטעם, וגם זה -ברור לך- לא בשמן עמוק)
אם את הולכת לשים בתנור... טוב, אני בעצם שם במלח כדי שהוא לא יספוג כל כך הרבה שמן, הספוג-שמן הזה, אז אולי את לא צריכה להמליח.
אבל אם את עושה במחבת אז שיהיה במלח בערך רבע שעה ואחר כך תשטפי אותו.
אחר הטיגון, וזה בשמן עמוק, אני מוציא ושם על נייר סופג, ואז מכניס לקופסה, שם ערימה פרוסות שום עליו וסוחט לימון.
אני לא מטגן את השום (גם אני לא, זה טעים).
חציל בשום ותחמיץ (גרסת צנצנת)
לוקחים חציל. פורסים אותו פרוסות לרוחב (לא עיגולים, זה לא נכנס בקלות לקופסה) בעובי כשבעה מ"מ (בערך שליש מהעובי שהמכונף אמר),
להמליח
לגרד את המררה שהחציל נוטף אחרי רבע שעה ויותר (עושים משהו בינתיים, למשל לקלוף ולפרוס שום, ושוטפים כשנזכרים)
לתקוע את הרוב בתנור עם שמן זית על נייר אפיה ושמן זית על החצילים.
לחילופין (יכול להיות שאלך על זה, כי זה יותר טעים בעליל) שמן זית על החצילים (עם הצעצוע הזה) ולמחבת הטפלון. (שום שמן עמוק, מה שמן עמוק).
כשיוצא מהמחבת מעבירים לקופסה, עם פרוסות שום בין כל שכבת חצילים,
ומכסים בתחמיץ (לו היו לי לימונים אז מיץ לימון היה מתאים מאוד, אבל כנראה שזה בכל זאת יהיה שילוב של חומץ, מים ומלח לימון).
מניחים באחורי המקרר (הפתעה לש', הוא לא מסתכל אף פעם מה יש במקרר אלא אם אומרים לו, אז אני צופה שהוא לא יקלוט את זה עד שאגיד לו),
מנערים מדי פעם (כל יום נגיד, או פעמיים ביום) כדי שהתחמיץ יגיע לכל הפינות. טעים מהרגע הראשון, אבל ממש טעים החל מהיום השלישי בערך.
כל יום בהשריה הופך את זה לגרסה יותר קרובה ל"שום במסווה חצילים בתחמיץ" (שש' אוהב בדיוק כמוני, אז אני לא דואגת).
השבוע משימת "פוטוספירה" היא "מטבח".
אז למה שלא תצלמו את המטבח שלכם (אתם לא חייבים) ובדרך תגניבו לי איזה מתכון? (זה דווקא מאוד מומלץ!)
בינתיים אבהיר שהמילה "מטבח" מקורה בשורש ט.ב.ח שמזכיר לנו שבמטבח מתרחשים דברים לא נעימים.
וכבר נתקלתי בקרב טבעונאים במילה "מטפח", שמחליפה את הטבח בטיפוח של מזון ממקורות שאינם מן החי.
(איך אני בתור תינוק שבוי?)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
