(מילים שאין בראשן דגש בבגד כפת: פאשלה, פאדיחה, פרחה.)

באמצעותי ובאשמתי

סוד של מישהי עשה צעד נוסף

להפוך לרכילות.

היא שמעה על עצמה מיד שלישית בערך

אמרה לי שזה לא בסדר

ואחר כך קמה והלכה.

אני כל כך מוטרדת, שחלמתי על זה בלילה.

איך אני יכולה לבקש שיקבלו את כל הסטיות שלי

אם נורא נורא בא לי עכשיו

שיחגגו את המימונה שלהם

אבל בשקט ולא מתחת לחלון שלי, בבקשה?

יכולהיות שלא היה לי כ"כ משנה

לולא הייתי צריכה לחזור ולקום מחר בלפנות בוקר

שוב צבא מחר, ויש לי תחושה

שבתור שיחת בוקר נתכנס כולנו לבכיה בפינת העישון

או שמא נצא בהתגנבות יחידים, להעמיד פנים שאין שום ייאוש בעולם

וההתחברות לא תבוא עד עת ארוחת הצהריים.

הם דברים מאוד פסקניים. 

לפחות על פי המקובל.

שאלה של כן ולא

או לכל היותר של קירוב [1].

בחינת פתרון שהוצע

היא בעיה חישובית שמסתיימת בקלות יחסית

לעומתה בעיית מציאת פתרונות להציע

[ההוכחה שקיים אופן מושכל (יותר ממעט יותר) ממעבר על כל האופציות הקיימות,

או, ע"פ הסברה הרווחת יותר בעולם כרגע, שלא קיים אופן כזה]

היא בעיה שפתרונה יזכה את מרַפֵּה הידיים, אם יימצא,

באחריות לייאוש כלל עולמי, ובמליון דולר,

(מוטב בשטרות בלתי מסומנים, כי אם העולם יודע משהו מהחיים שלו,

הוא, כעד מאוד מאוד נחשק לאפסותנו, יאלץ לברוח ממתנקשים כל שארית חייו.)  

(מדי פעם מוצעים לי פתרונות,

כמו סדין נקי על מיטה נוחה,

כמו מחצלת באוהל מוצל.

מה האנושיות הזאת בלפזול לכל יתר האפשרויות?

למה לפסוק אף פעם לא נראה לי כמו מטרה?)

[1] close enough, that is