מכונף: את באה הערב אחרי האוכל?

צ': בוודאי.

מכונף: אכפת לך לבוא לארוחת צהריים מחר?

צ' (מרימה גבה): בטח.

מכונף: בבית של אחותי?

צ' (מגייסת שקט נפשי. כבר הייתי שם. מכירה. יהיה בסדר.): טוב.

מכונף (בבטחון): אז בערך בצהריים ההורים שלי יאספו אותנו...

צ': (שותקת)

מכונף: ...וגם הסבתות יבואו.

צ' (לעצמה): דמיט!

"את רכה היום", הוא ציין,

ואני הרגשתי את השרירים שלי נדרכים.

ריפיתי את השפתיים שנקפצו,

היטבתי את תנוחת הגוף,

ולא חלמתי אפילו לומר לו

שזה שוב רף הציפיות שלו

שנמך באופן משמעותי.