הלכתי לבדוק בוויקיפדיה בעקבות MJ, מה זה הלם.

כמובן שאין, אבל בדרך מצאתי את הפוסט טראומה ומשם זלגתי לדחק (stress),

ושם מצאתי:

" ... בין האירועים יוצרי תחושת הדחק ניתן למנות טראומות, אירועים משני חיים כגון שכול וגירושים, ומצב כרוני של קושי ואי שביעות רצון, כמו בעבודה מתסכלת ובנישואים לא מאושרים ואף חוויות דרמטיות פחות, כמו למשל פקק תנועה, או התנגשות מקרית.

.

.

.

... תגובות אחרות הן תוקפנות, האופיינית במיוחד לתחושת תסכול. זעם הדרכים, התפרצויות אלימות הנובעות מפקקי תנועה, הוא ביטוי שלה. כאשר האדם אינו מסוגל להתעמת עם מקור התסכול, הוא עלול לפרוק את כעסו על אחרים. "

והנה מצאתי את שקרה כאן. זה כנראה זעם דרכים על הפקק הזה.

1. "מיד יבוא מישהו לעזור לכם, אתם ביחד?" ירתה הזאת שמאחורי הדלפק [1],

ואני עניתי "כן" (מתוך זה שהיא רצתה לדעת אם להקצות לנו שני אנשים או אחד),

ובלעתי בחצי גיחוך את ה"לא, אנחנו לא ביחד, ומי את שתתענייני לנו"...

2. הוא שוכב על הצד ואני לצדו, רגל אחת קרובה לשלו, ברך בבטן נוגעת. יד אחת שלי אוחזת בידו.
ראשו נשען על יד שלוחה לאחור, מקופלת. בקצה היד הזאת, כמוצאות, שלובות אצבעותינו.

הוא אומר- אין רבים שמחפשים את הקרבה הפיזית כמונו [2].
התגובה הראשונה של מי שיראה את המצב שאנחנו נמצאים בו כרגע, תהיה כנראה "בקיץ?!"

(לא שהייתי זז עכשיו, אבל אם היינו אצלי בבית ואחותי הקטנה היתה, ואם לא היית מתנגדת,

הייתי קורא לה לצלם אותנו ככה.)

3. פעם ראיתי במילון המשפחתי החסר [3] ציור אחד, של "עוגן" או משהו בדומה, שמראה את המסלול של תינוק בגן ציבורי. הציור הוא של אמא שיושבת על ספסל, ורואים דפוס בזחילת התינוק: מהספסל למשהו מעניין, לספסל, לדבר נוסף, לספסל...

[1] זו שמוכרת היא זבנית, אבל בעל המכולת הוא חנווני. מחזר על הפתחים או עומד בשוק- הוא רוכל. 

[2] ראו לדוגמה את "עלמת התלתלים" הראשון שכאן.

[3] תהילת עולם למי שימצא את המדור הזה על האינטרנט, אני חושבת שסתם לא הצלחתי.