|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 צבא, לאום, חברה.
א. דוגמנית.
זוכרים? בצבא אי אפשר להיות דוגמנית. אבל אכן אפשר כמוני, להשתחרר
ולקבל במעמד זה תעודה שכתוב עליה "נושאת תעודת ארד זו הינה..."
ב. מושתק
"מזכיר הממשלה: האתוס הציוני מודר מהתקשורת הישראלית".
לטענתו (תקראו, זה מעניין) אם הוא מופיע- אז בהקשר ביקורתי.
כאילו מערכת החינוך והתקשורת הישראלית תומכת בהקשרים ביקורתיים.
השורה האחרונה: "זה המשימה שלי. קהל היעד הוא בני נוער וצעירים".
מממ. מעניין למה דווקא קהל היעד הזה.
ג. פריפריה
הכנסת אישרה חוק שלפיו חיילים משוחררים (כלומר, יהודים) יזכו ללמוד בשנה ראשונה חינם במכללות בפריפריה:
בנגב, בגליל, בשומרון ובירושלים. החוק אינו חל על אונ' בן גוריון בנגב (ועל זה משום מה אין ויכוח), ולא על העברית בירושלים (ומשום מה על זה יש, למרות שממתי ירושלים היא פריפריה?). לא יודעת מה להגיד על זה.
חזרה לפוסט הדוגמנית נראה לי.
ד. אה, כן. עוד מבית מדרון חלקלק: עבודה של סיון הורביץ בסיום התואר בHIT (פריפריה?):
סוף העולם ימינה, עתידה של מדינה שמאסה בדמוקרטיה.
ה. חיים או אדמה
לפני כשבועיים נכנסתי למזגן המקפיא מדי של איזה רב סרן בצה"ל, ויצא לנו להתחיל לדבר על הסכסוך שבבסיס קיומה של המדינה. זה פשוט, הוא אמר. כל אחד מגבש את דעתו בקשר למה חשוב יותר: חיים או אדמה. אם את מאמינה בחיים, אז יש סט של תשובות שהולך עם זה. אם באדמה, סט אחר. אני התלבטתי. אני יודע במה אני בוחר. לפי השאלות שלך, לפי מה שאת מביאה, את מאמינה בחיים. בסופו של דבר תתחילי לשאול את עצמך אם ההיאחזות באדמה הזאת לא מזיקה/מסוכנת לך. לך, לילדים שלך. לחיים שלך ושל אחרים.
ו. דרכון זר.
לצערי הוא צודק. ההיאחזות שלי היא לא באדמה. היא בשפה. העברית חשובה לי, היא בנימי, היא בדמי. ובכל זאת היום, אחרי הסט הזה של כתבות, הרהרתי בפעם הראשונה בצער בכך שאין לי בכיס איזו תכנית מגירה מסוג "הדרכון הזר".
ז. פחד.
| |
מה שקרה לי בלילה
הוא חלום בתוך חלום בתוך חלום של רדיפה.
חלמתי על שתי בנות שעולות במדרגות, הנעליים נכנסות בשלמותן לתוך קופסאות
מים, כנראה כדי להטעות מבחינת הריח, שהרודף לא יוכל להתחקות. האחת שותה
מיץ בקש מוכס חד פעמית ומציינת שטעם המיץ השתנה לאורך המסלול, שונה למטה
ולמעלה, וזה כנראה משום איזה רכיב שהשתנה בדריכה שלהן. משהו שמסמן אותן,
הטעם של האוויר אף הוא משתנה, לחרדה.
בחלום בתוך חלום יש דג טורף ששוחה באוויר, המכונף לוכד אותו בתוך שקית ניילון, אני רואה את
הניבים שלו, זה רק עניין של זמן עד שהוא ישתחרר, מים נוטפים מהטלוויזיה
רגע לפני שמכבים אותה.
אנשים לאורך המדרכה ההיא הם כולם סוכנים של איזה מסר, מחזיקים בלונים
צבעוניים, בהיסף סימן יד הם שומטים את החוט וכל הבלונים מתרוממים לאווייר
חוץ משורה אחת של ילדים עם בלונים אדומים, אני לא יודעת אם התנועה הזאת
היתה מכוונת או בשוגג. האחרונים שנשארים נמשכים אל הזדווגות משונה. כל בני
המשפחה בחתונה הזאת מוזרים, הם בעצם חייזרים ויש להם שיטת זיווג
מאוד משונה, ראיתי אותה בחלום אבל חוץ מסבך גפיים אני לא בטוחה בכלום.
לרוב הם מניבים צאצאים ממש מכוערים אבל לפעמים יפים שלא ניתן להבחין שהם
לא מן העולם הזה. הם הגיעו ארצה כלואים בבקבוקים, יש עדיין סיפור משפחתי
על האח שפקק את עצמו עם בקבוק מלא מדי וכל הדרך היה צריך להתאפק עם הפיפי
כדי שהבקבוק לא יתפוצץ.
בחתונה יש בחור שמספר סיפור בהתכנסות המשפחתית במורד המדרגות, ובמעלה
המדרגות כל מה שהוא מספר מתרחש, ארוסתו נקלעת למצבים מסוכנים מכח הסיפור
שלו. כשהסיפור מסתיים ואני מסתכלת על המספר ועל ארוסתו אני מגלה שהשיער
שלהם האפיר ותבניתו משונה, הוא הפסיק לצמוח מאימת הסיפור ומה שהתגולל בו.
התעוררתי לפני השעון המעורר עם כל החלומות האלה במחסנית ועירנית לגמרי כמעט מזנקת אל הדף.
אתמול בערב הייתי בעצרת מחאה לביטול חוק ההתיישנות והגברת אכיפה על פשעי מין, בקטינים ובכלל. אני לא יכולה לחשוב ולא יכולה שלא לחשוב ששני אלה קשורים. מטריד אותי שלא מדווח דבר על העצרת הזאת בשום כלי תקשורת מרכזי. חיפשתי.
חלק מהבוצ'יו הקשוחות ואפילו מהטרנסים הגיעו עם החזה שלהם לא אסוף. נשים. הנכחת הנשיות בגוף.
עמדתי וישבתי והייתי מסביב לנערה בוכיה שהיא בעצם בגילי. הייתי רחוק רחוק משם.
מאיה ורד לב דיברה על הבמה. דברים נחושים וטובים, עם סדרי עדיפויות. נראה
לי אבסורד שאשה עם כל כך הרבה יכולת, יכלה למעשה לפני העצרת הזאת לבחור רק
בדרך אחת ליצור שינוי- בגופה, בשביתת רעב.
קראתי אתמול על DBT, זו טכניקת טיפול באישיות גבולית (הרבה נפגעות גילוי
עריות הן אישיות גבולית) היה כתוב שם ששימוש בטאפורה הוא אחד הכלים היותר
שימושיים בטיפול (חשבתי על זה שכל החלומות שלי מהלילה עוסקים ברדיפה).
כמה מהנשים שהיו שם בעצרת הן מטפלות או מטופלות? נפגעות כאלה או אחרות?
מתי התחלתי להגדיר את עצמי ככזאת (אחרי ההבחנה של המכונף, כנראה) ומאיפה
נבעה ה"יכולת" הראשונית שלי לדחוק הצידה את ההתנגדות בתקופה המבישה ההיא
עצמה? איפה למדתי את זה?
| |
סוף עונת התפוזים
היום בדרך חזרה ניצלתי את הקטע הארוך שמאות חיילים עוברים בו כל יום ואין בו אף פח בדרך
(תמיד תהיתי אם הם לא מתקינים שם פחים כדי לא לייסד עוד תורנות מטופשת, או כי יש ויכוח מי יהיה אחראי לרוקן אותם) כדי לתעד את זה שהשמש צצה סוף סוף, והיא מאירה את גוויות המטריות:
(סה קטע, לא?)
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
