<לא ערוך, למעט רוב השמות>

חלמתי שאני שוב בתיכון ושאני פוגשת את MJ, אבל היא לא בכתה שלי אלא בכתה מקבילה, ואנחנו שתינו בגילנו עכשיו. זה מתחיל בזה שאני לוחצת על איזה סרטון ואני רואה אותה מופיעה בשיר כמו יוטיוב. זה שיר שאני לא מכירה אבל הוא מסוג שירי המתבגרים האלה. אחר כך יש הפסקה ואנחנו נפגשות, היא נראת קצת שונה. יש לה בשר על עצמותיה וצבע קצת שונה בשיער. אני שואלת אותה איך זה והיא מושכת בכתפיה. אני הולכת אחריה ואנחנו באיזור של בית הספר שאני לא מכירה, ש שם אנשים שמוכרים לי רק במעורפל, אבל לכל האנשים יש תווית שם פרטי כמו במסרים מידיים. כאשר מתקרב מישהו שהיא לא מחבבת היא קוראת לו בשמו המלא ומסמנת לי להתחמק ממנו, אומרת "מה, את לא מכירה את אור <שם משפחה>?" ואני עונה "מכירה בפנים, לא מעבר לזה".רק אחרי זה אני מגיעה [רגע, שירותים, שם יש מקום עם ספסלים כמו בבתי ספר ישנים וזה מוביל לשירותים ונראה שמישהי שואפת גז מזגנים]. וזה גם בבקבוק שמסומן עליו בצורה מצחיקה שזה גז של מזגנים, הכל מאוד מאוייר בסרטון הזה, ואנחנו נכנסות לכתה ואנשים עושים דברים לא הגיוניים כמו לרסס זה את זה בתרסיס דוחה חרקים כדי לראות אחד את השני מתמסטל. מישהו מרסס את <בחור שהכרתי בצבא>, בריון כזה (הוא גבר יפה במציאות, שמנמן כזה) וקרח והוא מרסס אותו ומיד פוצח בהסברים על אך זה שהקולטנים של הסם נחסמים באובר-דוז, החמוד מתחיל לרדוף אחריו החוצה כך שאנחנו מגיעים/מגיעות/אנחנו בחדר, ובחדר יש עוד אנשים והם ממשיכים לירות זה בזה ולעשות דברים לא הגיוניים. אני מחפשת מקום לא פגיע ולא מסוכן ונתקלת בפינה יחסית פנויה והולכת לשם, אבל מסתבר שזה המקום שמתנקזות אליו פעילויות הצלפים, הם משתמשים בחיצים גדולים ואיטיים, זה הכל נראה כמו משחק מחשב, להכל יש שמות מתחתיו. אני אומרת ל<בחור חמוד אחר, חנון, מהצבא, שהתחנך בפנימיה> "צדקת, כולם פה מנסים להרוג אחד את השני", כאילו זה מה שהוא אמר על בית הספר שלו, אני לא זוכרת אם הוא יוצג בסרטון על ידי עצמו או על ידי האיש השני <ששייך איתו לאותו מדור צבאי ואני פוגשת אותם הרבה ביחד>. בכל מקרה זה מגיע למצב שאני הולכת ולא מותקפת על ידי חיצים אלא הולכת ופתאום משהו משגר עלי עיתונים מקופלים, ואפילו עיתונים מקופלים זה מסוכן במשחק הזה, כתוב עליהם פייסבוק. ואז אני קופצת כדי לחמוק מעיתון אחד והוא מתחמק אל מתחתי ואני מתחילה לעוף על גבי העתון הזה, הבחור שמתחתי מאוד מתפלא, אז אני יורדת מהעיתון, ובעיתון-הצלפים הבא אני אוחזת בו כמו במצנח ומרחפת, אני רואה מתחתי את הבחור עושה אותו דבר ומצטרף אלי בקושי כי העיתון שלו לא נושא אותו, ואז גם הכח של העיתון שלי פג ואני שוכבת על הרצפה על העיתון ביד וכפפה אדומה על הידיים שלי, ושומעת נעימה שמסמנת בפני איך שהכח של העיתון מתנדף, ולמעשה זה בעצם השעון המעורר שלי [ולפני שאני מתעוררת לפגוש את MJ אני פוגשת את <בחור טרנס חמוד שאני מכירה> באיזה מקום וישנה בו בהקיץ ומתעוררת צמאה וכל הכוסות שעל השולחן ריקות, ואני מסתכלת בתוך התיק שלי ומוציאה מים ומוזגת לי ולעוד אנשים, ולפני זה, אני לא זוכרת למה, לפני זה אני גם מרגישה שזה בית הספר, אבל בחלום שממנו אני מתעוררת צמאה לתך החדר עם <בחור טרנס חמוד שאני מכירה> אני מרגישה בבירור שאני אוכלת ענבים. J אני זוכרת את המרקם שלהם ואת הגודל ואת המתיקות, חלק חושי כזה. איזה חלום מוזר!

איזה חלום מגניב עם העיתון והדברים בכלל, לא נראה לי לגמרי מוזר לפגוש את MJ, היא כמובן לא היתה נשואה כי היינו בתיכון. וכאשר היא שרה את השיר שלה היא הזכירה לי מישהי אחרת, לא את נועה דויטש, איזו מישהו אחרת שהיתה אתנו בתיכון, שגם היא נראתה יותר כמו  בחור <אתי>, היתה לה תסרוקת לגמרי שונה. וזה מוזר לגמרי, אני בעצם לא זוכרת את המישהי הזאתי כמו שהיא היתה בחלום, אבל בחלום זה מי שהיא דמתה לו, ובכל זאת זו היתה MJ, אני לא זוכרת מה היא שרה רק שהופתעתי למצוא את זה, אבל לא מאוד. אחרי זה זה נראה לי משונה אבל שוב לא מאוד, וכשפגשתי אותה בחדר של התיכון נראה לי יותר משונה שש לה גוונים בשיער מכל הסיטואציה הזאת.

מעניין מה היה בחלום-שלפני-החלום, עם הענבים. אני חושבת שמוצא חן בעיני הסיפור עם השעון המעורר שנכנס לחלום ומסמן את זה שהכח של הכפפה/העיתון נגוז. זה מצחיק, אני זוכרת גם שהכפפה נראתה כאילו קצת יותר דקה תוך כדי שהכוח עזב אותה, שגם העיתון של זה שלידי לא נשא אותו. בטח היה גם איזה סימן מסך שמסמן את חוסר הכח הזה (התנדפות) אבל אני לא זוכרת, רק כפרשנות. המקום עם הספסלים נראה ממש כמו שטח די מאולתר שהנהלת בית ספר בונה, ספסלים מעץ ובטון חשוף צבוע בצבעים בהירים שכבר נתלכלכו עם הזמן וכרזות פרסומת. הכל נראה כמו אינטרנט בשילוב עם מציאות כל הפרסומות האלה והעובדה שאנשים השתמשו זה על זה בכלי נשק אבל הפגיעות היו רק מיוצגות, הן לא היו פגיעות אמיתיות, אנשים יכלו להפגע בנוירוטרנסמיטורים מהחומר הדברה ולא להיות מורעלים עד כלות וכו' וגם בעצם אף אחד לא נפגע מהחיצים. למרות שאני זוכרת שבשלב שאני הסתובבתי שם היו בעיקר החטאות, חיפשתי מקום שאנשים לא יורים אחד על השני וזה היה ממש משונה ולא משהו שהכרתי. אני זוכרת שחלק מהאנשים הכרתי מהתיכון, חלק לא. אלה שהכרתי היו מוכרים לי רק במעורפל וMJ ידעה את השמות שלהם, הכרתי את האיש ההוא אור, וגם אורי קטנצ'יק <זה מישהו מהצבא שזה הכינוי שלי עבורו> הוא אמר שהוא משתחרר ביום חמישי, כמו אחד הבנים שהוא הצביע עליו בשולחן שלפני החלום-שבתוך-החלום עם הענבים, אני לא זוכרת מי זה היה אבל לגביו פרט הטריוויה הזה כן היה נכון. איזה חלום משונה!

בוקר טוב לי! איזה כיף זה לזכור חלומות, הלוואי שזה יקרה לי תמיד, לא ייאמן כמה אנשים פגשתי ואיזה כיף זה היה לעוף על גבי העיתון הזה למרות שגם זה היה מעורב לפחות קונספטואלית בסכנת מוות, איזה מוזר שנפגשתי עם MJ, זה לגמרי הרגיש כמו פגישה אמיתית פיזית, אני לא זוכרת שרציתי לנגוע בה פיזית, האמת שהאדם היחיד שעניין אותי פיזית שם היה דווקא הבריון הקירח מהצבא, שהיה חשוף זרועות והיה יפה לי גם בחלום. אבל זו היתה MJ וחיפשנו מקום לדבר בו (לא ללכת שעות) וכך הגעו לקצה הלא מוכר לי של בית הספר, היו שם בניינים כמו אסבסטונים ובניין בטון שתי קומות, סככות כאלה, מין הכלאה בין תיכונים שונים למבני צבא, אותה הזנחה של הקמה מזמן. איזה חלום מגניב ומשונה. קצת הצטערתי כשהתעוררתי וגיליתי שהחלום התקלקל לי בגלל השעון המעורר, אבל הוא בעצם נכנס לחלום. מעניין אם יהיה אפשר לשמור על הקטע הזה, של לזכור חלומות, אם אמשיך לצפצף הודעה לפני הצפצוף העיקרי שמעיר אותי, זה מאותת לחלום שהוא עומד להגמר וזה די מגניב, האופן שאחר כך השעון השתלב בחלום שלי היה די מוצלח, מעניין אם גם הצפצוף הקודם השתלב בחלום ושמת לב פחות כי הוא לא העיר אותי.