קראתי את צמד המילים הזה בבלוג אחר ובאתי להזכר בגומות של חיי.

למכונף יש אחת, לאחותו הקטה שתיים, ולקטון המשפחתי החדש נראה שגם כן שתיים.

לאחותה של MJ יש גומה עמוקה גבוה באמצע הלחי הימנית. זה נראה שמאל כשעומדים מולה.

גם לאחותי ולי יש. גומות אמיתיות, שמתמלאות חן כשהחיוך אמיתי.

"או, הנה החיוך", היה קורא לו המכונף, כשהוא והגומות היו מעמיקים בי, זה מול אלה.

ככה, הרהרתי לי במעלית בדרך הביתה ופתאום, משום מקום, פנתה אלי השכנה,

שגדלה פה ומאז כבר מגדלת כאן ילדים:

תמיד היו לכם אותם, את הבורות האלה בלחיים. אני זוכרת כשהיית כזאת קטנה,

והייתם הולכים, לא ראו ממך כמעט כלום, חוץ מגומות כאלה גדולות.

הקטן

שכח לסגור הדלת

הצטנן

המסכן

וקיבל נזלת.

היום כששטפתי כלים נזכרתי

שכשהייתי קטנה הקפדתי תמיד

לסבן גם את הצד המשונן, שהרי זה החלק שחותך.

לאמא נהרסו הרבה סקוטש-ברייטים עד שהיא עלתה על הסיבה.