אז עבר בערך קצת יותר מחודש מאז הביקור האחרון שלי. לעומת פעם, חודש נחשב לנצח!
הבלוג הזה קיים כבר שנתיים. כן, שנתיים בדיוק! אני והבלוג מקיימים את המערכת יחסים הכי ארוכה שהייתה לי אי פעם עם מישהו..
פעם ברגע שהיה קורה לי משהו הייתי חייבת לרוץ ולכתוב את זה פה, זאת בערך הסיבה היחידה שעד היום לא מחקתי את הבלוג. אני כבר מזמן לא סומכת על לכתוב כאן דברים אישיים או משהו והבלוג כבר מזמן איבד את הטעם בעיני אבל אני אוהבת לדפדף בו ולקרוא על מה שהיה קורה לי, להזכר בדברים שאני לא כ"כ זוכרת ולהבדיל גם לראות עד כמה השתנתי מאז אמצע כיתה ט'; הכתיבה, הדיבור, המחשבות, תפיסת העולם..
הכתיבה בבלוג אפשרה לי שחרור קיטור מידי וקל, לעומת כתיבה במחברת שמעייפת את היד והרבה יותר מסורבלת, יכולתי לכתוב מהר מאוד הכל - גם אם אחרי שעה, שעתיים או אפילו כמה ימים הנושא כבר לא היה רלוונטי.
כתיבה אמיתית של ממש לא פרסמתי פה. למה? טוב, אני מניחה שאף פעם לא באמת סמכתי על הבלוג והשירים והסיפורים שלי יותר מידי יקרים לי ואישיים. השירים והסיפורים הפחות טובים כן התפרסו כאן, אולי לא פחות טובים אבל בהחלט כאלה שפחות נגעו לי. הבעיה איתי ועם כתיבה היא שקשה לי "להמציא" דמות, כלומר, אני יכולה להמציא לה שם והסטוריה משלה אבל היא תמיד תהיה אני, תספר על הרגשות שלי, על החוויות שלי - וזה לא משהו שאני רוצה שיהיה נגיש לכל אחד שירצה..
גיליתי שאם אני באמת רוצה "לשחרר קיטור" מה שנקרא, קיצורי דרך לא יעזרו לי ובאמת עדיף לעשות את זה בדרך הישנה והטובה - כתיבה ביד.
אז מה עם הבלוג? טוב, הוא ננטש. אין מה לעשות..
למחוק אני לא מתכוונת למחוק אותי, יש בו יותר מידי ממני מכדי פשוט ללחוץ על כפתור ולמחוק שנתיים שלמות בשניה.
ומה היה איתי בינתיים?
טוב, היה לי טיול מגמה לעין הוד, כפר אומנים מדהים ביופייו ושליו. היה טיול מגניב וכיפי!
אחרי כמה ימים יצאנו לטיול שנתי, מיום ראשון עד רביעי, בניצנה. אני חושבת שמגיע לניצנה הרבה יותר מאיזכור קטן אבל לצערי זה מה שאני יכולה להקדיש לו. זה היה הטיול הכי מדהים וכיפי שהיה לי אי פעם!
שוב מהטיול השנתי חזרנו ישירות לפורים, השנה התחפשתי שוב עם מעיין ודניאל והפעם לזקנה (אני), זקן (מעיין) ופיליפינית (דניאל). היה מצחיק! אנשים פשוט לא זיהו אותנו!
אחרי זה היו (די הרבה) ימי הולדת, מסיבות, מועדונים...
בקיצור תקופה כיפיית אבל גם לא קלה.
"זו הייתה התקופה הרעה ביותר והתקופה הטובה ביותר". כן.. מה שנכון נכון..
הרבה בלבולים, חוויות קשות וחדשות, הכרויות, התבגרות, התמודדויות עם מצבים שלא הכרתי קודם..
קיבלתי צו ראשון :) ל18.6
ושבוע הבא אני מתחילה ללמוד נהיגה!! תודה לאל.. חח
אז מה יש לי עוד לומר?
נקווה לשמור על קשר, נקווה שהתקופה הקשה תעבור ושחופש פסח יהיה פנאן!
שהמאמצים ישתלמו ושכל הדברים ה"פתוחים" יסגרו על הצד הטוב ביותר.
לילה טוב ישראבלוג,
ממני, כבר במשך שנתיים,
ענת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Little Miss SunshinE **