"קאט.." אמר אחד הצלמים. "מצוין.." אמר לאחר שצילם את התמונה, אני ואלמוג נשארנו באותה תנועה.

"תעשו מה שבא לכם, אנחנו הולכים." אמר וצוות הצילום וההפקה הלכו.

אלמוג התקרב אליי עוד יותר, ונישק אותי,

את האמת שרציתי להמשיך את הנשיקה, כל כך אהבתי אותו, אבל מיד הפסקתי. "מה אתה מפגר?" שאלתי בעצבים.

"אתה נפרד ממני, ואחר כך מנשק אותי?" שאלתי בכעס.

"את כל כך מושכת עם הבגד ים הזה.." הוא אמרה וחזר לנשק אותי. "עזוב.." אמרתי. "יא'סוטה מין, אתה חולה נפש נכון?" הוספתי. הלכתי אחרונה, ומעדתי מאבן שהייתה שקועה בחול.

אלמוג עלה מעליי,

והביט לעיניי.

מיד קמתי מהחול ודחפתי את אלמוג והלכתי להתרחץ בים.

יצאתי מהים לאחר שהתרחצתי ואלמוג ניסה לחסום אותי, "אני ממש מצטער, אני לא יודע מה עבר עליי", אמר וחיבק אותי. אני.. אני באמת מצטער." הוא אמר, ניסיתי ללכת, אבל הוא לא הרפה. הוא תפס בידי, "את לא הולכת מפה עד שאת לא סולחת לי." הוא אמר, "סליחה?" שאלתי בהלם. "סולח.." הוא ענה בחוצפה. "סולחת" אמרתי בלי להסתכל עליו,

"ועכשיו.. מהלב." הוא אמר. "תסתכלי עלי.." הוסיף, הבטתי לתוך עיניו. "סולחת" אמרתי, והפעם עם קצת יותר כוונה.

הוא שיחרר את ידי והלכתי.

בבית רייצ'ל ניחמה אותי המון, כמה בכיתי לה בטלפון. "את יכולה לבוא?" שאלתי, "אני זקוקה לך.." אמרתי בבכי, וכמובן, לאחר רבע שעה היא מיד הייתה אצלי.

סיפרתי לה הכל, על זה שאלמוג איתי בקמפיין, על הנשיקה, ועל איך שהוא התנהג אלי.

"תעזבי את הקמפיין, זה רק עושה לך רע." היא אמרה, "צודקת." השבתי ומיד התקשרתי לרן, הסוכן.

"את לא יכולה לעזוב עכשיו.." הוא אמר, "וחוץ מזה.. מה רע לך?" הוא שאל.. ניסיתי לענות אבל הוא מיד קטע אותי בעוד ועוד אמירות.

"את תרוויחי הרבה כסף.." הוא אמר. "זה לא העניין של הכסף.." אמרתי, וחשבתי לעצמי, כסף ממש יכול לעזור לי עכשיו, אני צריכה לחסוך בשביל גיטרה חשמלית, זה הדבר שרציתי כל חיי. "אמ, טוב.." אמרתי והוא השיב "יופי, אז ניפגש מחר?" הוא שאל ובלי לשמוע תשובה ניתק.

"לא עזבתי." אמרתי לרייצ'ל. "למה?" היא שאלה, "אני צריכה כסף. את יודעת כמה אני רוצה גיטרה חשמלית נכון? וחוץ מזה, אני אתעלם מאלמוג." אמרתי.

רייצ'ל נשארה לישון אצלי ולמחרת בבוקר הלכנו יחד לבית הספר.

בבוקר כשהגענו לבית הספר, הייתי בשוק.

האיש הסתכל ובחן אותי, על כל חלק בגוף. הרגשתי צמרמורת עוברת בי, ופחד. התרחקתי מהאיש ונשארתי רועדת במקומי מחכה למישהו שיגיע. לאחר כמה דקות מכוניתה של אבי חנתה בחניה, רצתי לקבל אותו בהקלה.

"צריך עזרה?" שאלתי כשראיתי אותו סוחב שקיות מהסופר. "אני אשמח." הוא אמר, עזרתי לו לסחוב את השקיות בכמה פעמים, והאיש נשאר עדיין במקומו, מסתכל עלי. רצתי עם שתי השקיות האחרונות שהאטו את מהירותי ונכנסתי מתנשפת הביתה.

"מה המהירות הזאת?" שאל טום, אבי, ולקח את שתי השקיות מידי והניח על השיש.

"כלום." אמרתי, חוששת וחושבת על אותו האיש.

בארוחת הערב, היה שקט, נשמעו רק הלעיסות האיטיות והבליעות החדות. לאחר השתיקה הארוכה נשמע הטלפון "שלום.. אפשר לדבר עם ג'סיקה?" שאל הצד השני.

"ג'סיקה, טלפון!" קראה אמי מהסלון, "נשמע שזה בן אדם מבוגר." אמרה. בעלתי רוק במעט פחד. "הלו?" עניתי בחששה. "את זוכרת אותי ? ישבתי לידך במדרגות..." ולפני שהספקתי לשמוע עוד מילה או שתיים, הפלתי את שפורפרת הטלפון ושמעתי בקריאה "הלו? הלו?!" הרמתי את הטלפון. "אהה.. איך אתה יודע את שמי, ואת הטלפון שלי?" שאלתי בחשש. "נפל לך מהתיק. תשמעי אין לך מה לפחד, אני רק צריך לשאול אותך כמה שאלות. וזהו.." הוא אמר. "טוב.." אמרתי.

הוא התחיל לשאול אותי כל מיני שאלות, ולבסוף פסק "את יכולה לבוא מחר לאולפני טי.אר.אל לקמפיין בגדי ים ? את תהיי מעולה." הוא אמר. הייתי בשוק, חשבתי לרגע אם זאת מתיחה או לא. לבסוף התברר לי שלא,

"שניה.. אני אשאל את הוריי." אמרתי, "תמתין לרגע.." הוספתי. שאלתי את הוריי וסיפרתי להם הכל, גמובן שאמי קצת חששה, אבל לבסוף הם הסכימו. "אני אבוא, באיזה שעה?" שאלתי. "לאחר בית הספר, אני אחכה לך."

למחרת סיפרתי לכל החברות שלי על האיש, והקמפיין. התעודדתי קצת מהפרידה שלי ושל אלמוג, אבל זה שיפר לי את המצב רוח מאוד. לאחר בית הספר חזרתי הביתה, התארגנתי, הכנתי כריך ואמי הקפיצה אותי לאולפנים.

נכנסתי כולי שמחה ומאושרת, למעשה, די שכחתי מכל העניין עם אלמוג, "הגע..תי.." אמרתי מקוטעת, והייתי בהלם ממי שהיה שם.

אם אתם קוראים קבועים, תגידו לי ואני אוסיף אותכם.